Volume 6

Page 2704

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

חבר עירית ירושלים בשנת 1947.

היה האחראי מטעם ממשלת המנדט לשיירות לעיר העתיקה הנצורה (48- 1947).

היה אחראי באופן אישי לשיכונם סל מאות משפחות שפונו ע"י הבריטים מבתיהם בשנת 1947. ואלפי משפחות חיילים משוחררים ועולים חדשים לאחר קום המדינה.

סגן הממונה על מחוז תל-אביב ב-1952-53.

מנהל המחלקה לעיריות ומועצות מקומיות במשרד הפנים במדינת ישראל (1953).

בשנת 1953 נשא בליברפול לאשה את ליליאן בת דוד לוי.

נשיא מועדון "הרוטרי" ומיסד לשכה "הגנה" של ''בני-ברית" בירושלים.

חבר מערכת "המינהל".

בנובמבר 1953 נתמנה למנהל לשכת נשיא המדינה. נסע לארצות הברית ב-1954 מטעם תנועת הרוטרי.

יהושע מרגולין ("הדוד יהושע")

נולד כ"ח תמוז תרל"ז (1877) בעיירה-כפר הורוריץ, מחוז רוגאטשוב, פלך מוהילב.

לאביו יהודה ליב (מלמד)

בילדותו ובבחרותו למד תורה הרבה. השתלם גם בהשכלה כללית ברוסית ובספרות העברית החדשה, וכבעל נפש פיוטית התרשם ביחוד מגילויי הטבע החי והצומח ושמח לכל גילוי בספרות המקרא והתלמוד והאגדה, שמצא

בו את עקבות הקשר החי בין אבותינו הקדומים ובין טבע ארצנו. בהיותו בן תקופת התודה הלאומית של יהודי רוסיה ותקומת התנועה הציונית ראה את יעודו בהחיאת הקשר בין היהודים בני דורות שנולדו ומתו במחשכי הגיטאות ובין הטבע שנברא להנאתם ולתועלתם של כל בני האדם, והיהודים בכללם.

עמד בבחינת-בגרות אכסטרנית ונתמנה למודה-דת בגימנסיה בקיוב, ובשעות שהוקצבו לו לכך השתמש ללמד את הנערים עברית ותנ"ך ולפתח בהם את הרגש הלאומי.

ב-1909 עלה לארץ ועסק בהוראה ביפו, השתתף בחוג, הדרמתי של "חובבי הבמה העברית" והצטרף ל"הפועל הצעיר". בעבודת ההוראה עמד על הצורך לפתח את חינוך הילדים להכרת הטבע ולאהבתו, כדבר היוני כשלעצמו וכאמצעי לחיזוק שרשי הנפשות באדמת המולדת, אך ראה שמשימה חינוכית זו דורשת ידיעה יסודית בהכרת הטבע ובשיטות ההוראה, לפיכך חזר לרוסיה סמוך למלחמת העולם הראשונה, היה מורה לעברית בבית הספר של "חובבי שפת עבר" ("תרבות") בקיוב ולמד באוניברסיטה בפקולטה למדעי הטבע. כשהשתלטו אנשי היבסקציה על בית-הספר לא חדל מללמד בו טבע באידית, באשר האמין שגם במשטר הזה יעלה בידו לחנך את הילדים ברוח הלאומיות, אך במהרה ראה שהדבר אינו אפשרי, ובשנת 1920 השתדל והצליח לצאת לוילנא והיה שם מנהל בית-ספר עברי.

בסוף 1923 חזר לארץ ונתקבל למורה לטבע במקוה ישראל. כאן הדביק בהתלהבותו לטבע רבים מתלמידיו, וביחד עם יתר המורים עשה את בית-הספר החקלאי הזה לאכסניה של תורת טבע המולדת. בו נערכו אספים מעולם הדומם והצומח והחי, תערוכות-סיכום שנתיות, שמשכו קהל מורים ותלמידים מקרוב ומרחוק, ומפעם לפעם אף קורסים להשתלמות למורים- הוא חיבב גם את האדם והשתדל במיטב יכלתו להעניק התעלות תרבותית לתושבי המקום. ארגן וניהל מסיבות ''עונג שבת", יסד גן ילדים לפעוטות של המשפחות הדרות בקביעות במקור, ישראל, ובכח השפעתו המוסרית נתן כל אחד את סכום ההשתתפות בהוצאות שהוטל עליו.

בקורסים למורים נתגלה לו, מה מרובות הידיעות בטבע שמורי הארץ הזקוקים עוד להן כדי שיוכלו למלא את יעודם כראוי. אמנם למדו בוטאניקה וזואולוגיה מתוך ספרי לימוד מתורגמים או מקוריים ואף מתוך רשימות, וגם בהרחבה או בתשומת-לב מיוחדת ליצורים החיים בארצנו. אבל אינו דומה לימוד מילולי להכרה בלתי-אמצעית מתוך ראיה. לפיכך ראה את יעודו בהפצת דעת הטבע והכרתו בחוגים רחבים יותר, עזב את עבודתו במקור, ישראל ועבד בתור מדריך נודד בהוראת הטבע למורי העמק והחל בהכנות ליסד מכון ביאולוגיפדגוגי בתל-אביב, בו יוכלו מורים ותלמידים מכל הארץ להעשיר את ידיעותיהם בטבע לא משמיעה וקריאה בלבד, אלא אף ממראה עינים. בהשתדלות מנהלת מחלקת החינוך והתרבות של עירית תל-אביב בימים ההם, שושנה פרסיץ, שהיתה לפנים תלמידתו בקיוב, מסרה לו העירית את הצריף הצבורי שברחוב יהודה הלוי, ששימש לבית תפילה בראשיתה של שכונת תלאביב, והקצבה שנתית בסך מאד, לירות שהוגדלה במשך הזמן ונוספו עליה תמיכות גם ממקורות אחרים, וכאן יסד מרגולין ב- 1931 את המכון, שהועידו יוצרו למטרת "חינוך לטבע והפצת ידיעת הטבע בין המורים, התלמידים והעם"- כאן נוצרה פינת-החי הראשונה, וביחד עם אדרי עופות ובעלי חיים אחרים רוכז בצריף זה אוסף של עולם החי בארצנו, וההסברים שנתן "הדוד

APA citation

Tidhar, D. (1955). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 6, p. 2704). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/6/2704