אדמת חברה נמצאה ליד נחל חצבני, במרחק שעתים הליכה ממתולה. לאט-לאט הקימו את המשק בצורת קומונה בתנאים קשים מאד.
עם כיבוש הארץ ע"י הצבא הבריטי, באו ימי ההתנדבות לגדוד העברי וחלק מהחברים התגייסו. לא עברו שנים והישוב הקטן הרפה, שנקרא כבר אז בשם כפר גלעדי, התנסה במבחן הקשה. באו ימי המאורעות בצפון הארץ, וי''א אדר תר"פ כסיום להם.
זייד עמד כל הזמן במערכה וביום בו נפלו יוסף טרומפלדור וחבריו - היה הוא בדרך הגלילה עם שיירת המתנדבים לעזרה שהעלה מיהודה. תל-חי נחרב וכפר גלעדי נעזב. בין הראשונים שחזרו כעבור עשרה חדשים, היה זייד ומשפחתו.
אך לא לשנים רבות חזר. לרגל סכסוכים פנימיים קשים בשאלות ניהול המשק (ראה "דבר'' כ"ב באלול תרפ"ו-1.9.26) עזב עם המיעוט את כפר גלעדי (ב-1926) ועברו לגור בתל-חי, ומשם לשייך איבריק, תחלה כחבר קבוצת הרועים מיוצאי כפר גלעדי, ואחר-כך - שומר אדמות הקרן הקימת לישראל.
בעזרתם של ברל כצנלסון ואברהם הרצפלד קיבל אז את השמירה על אדמות חרבג', חרתיה, שייך אבריק וקוסקוס (כל הגבעות והעמקים שעליהם צמחו ועלו בהמשך השנים הישובים: שדה יעקב, שער העמקים, אל-רואי, קרית חרושת, אלונים, קרית עמל ופנת השומרים.
זייד ומשפחתו השקיעו עבודה ומרץ רב בהתפתחות גבעות שייך אבריק (בצד כביש חיפה - נהלל - העמק המערבי). שבעה ישובים - עד שער העמקים מזה ועד שדה יעקב מזה, הוקמו אחר כך בשטחים האלה.
רק בשנת 1931 החלו בבנין בית האבן על הגבעה ובשנת 1935 בנו עליו את הקומה השניה.
ב-19.7.1932 בבוקר הקיפו ערבים את אלכסנדר במורד ההר ליד ביתו ופצעוהו באלות ובאבנים בראשו. בנו גיורא בן ה-17 וחצי מיהר לעזרה, וגם עליו התנפלו ופצעוהו. את המקום לא עזבו אף כי היו במקום זה בסכנה תמידית.
היתה לו נטיה גדולה לעניני ארכיאולוגיה. בבואו אל הגליל כבש את לבו כל דבר שהיה בו רמז לעתיקות. לפי דרכו הפרימיטיבית היה חוקר. הוא היה אחד המגלים הראשונים של המערות העתיקות בשיר אבריק, והוא שכתב על הגילוי למר יצחק בן-צבי ובדרך זו הופנתה תשומת הלב של החברה לחקירות עתיקות הארץ למקום זה והוא וביתו אחריו סייעו בהרבה לחפירות, שחשפו בהן שרידים מפיצי אור על העבר הישראלי כאן בימי המשנה והתלמוד.
בישיבה בעין חרוד ב-16.1.35 גולל את תכניתו להתישבות קבוצת רועים בקרבת ביתו: "יש ליהודים פרדסים ובעמקים - פלחה. אבל ארצנו ארץ הרים היא, מ-27 מיליון הדונם, 16 מליון דונם הרים, שכנינו מגדלים בהרים צאן ובקר.. אם נסדר קבוצות רועים בהרים ישתדלו מוסדותינו לרכוש את ההרים. אחרת יזניחו". כתב זכרונות על השומר.
הניח אחריו יומנים ורשימות.
נפטר בשיך אבריק, י''א תמוז תרצ"ח (10.7.1938).
צאצאיו: גיורה, יוחנן, יפתח, כוכבת. לזכרו, הופיעה חוברת: "אלכסנדר זייד" - פרשת חייו מאת ברכה חבס (הוצאת המרכז לנוער של הסתדרות העובדים הכללית בא"י, תרצ"ח).
משה סוקולובסקי
נולד בעיירה אורלוביץ, פלך קיוב (רוסיה) בחדש ניסן תרמ"ח (אפריל 1888).
לאביו אברהם (תלמיד חכם, בגיל 16 קבל סמיכות לרבנות, גמר באוניברסיטה בקיוב עורך-דין) ולאמו מלכה בת זוסיא גולדנברג, מעיירה רייגורוד, פלך קיוב. קבל חנוך מסורתי וכללי. בגיל 12 עבר לייליסאבדגראד והצטרף לנוער הציוני שבראשם עמדו: דוד סמילנסקי, ד"ר יוסף שטיין וזאב טיומקין. למד עבודת סדר דפוס, ובמוסקבה נבחן וקבל תעודה של בעל מקצוע. בהיותו בפטרבורג נוכח שאין שם סכויים לצעיר לאומי להמשיך בהתפתחותו הלאומית.
בשנת 1908 עלה לארץ.
החל לעבוד בפועל חקלאי ברחובות, ולפי דרישתו של דוד סמילנסקי עבר לעבוד במקצועו בדפוס אהרן איתין ביפו, (בדפוס זה, שנקרא אח"כ דפוס "איתיןשושני" עבד בתור פועל ראשי הרבה שנים). ואח"כ עבר לעבוד בהנהלת דפוס "אחדות''.
היה מראשוני מניחי היסוד של אגודת המכבי ביפו - ומפעיליו.
בחגיגות העממיות ברחובות, קבל בשנת- 1910 פרס ספורטיבי בקפיצות. היה כל השנים מעמל וחבר הועד.
בשנת 1913 נשא לאשה את הדסה (הניה) בת ראובן שגורודסקי (ראה את הערך שלו בכרך זה).
השתתף במקהלות בארץ : בהנהלת חנינא קרצבסקי בגמנסיה הרצליה בתל-אביב, במקהלה הפרטית בהנהלתו של ד"ר אברהם אמירא ובמקהלת הקונסרבטוריון "שולמית" בהנהלתו של הקומפוזיטור משה שליט, ושר בתור טנור "בדואט" ו"בקוורטט".