הציוני, חבר המרכז העולמי של הקונפדרציה העולמית של הציונות הכללית, חבר הנהלת "זמנים".
חבר הנהלת הועד הארצי של "קרן היסוד" בישראל.
בנו: עמוס.
יעקב צור (טשרנוביץ)
נולד בוילנה, שמחת תורה תרפ"ז (19.10.1906).
לאביו שמואל טשרנוביץ (הידוע בכינוייו הספרותי "ספוג" - ראה כרך ב', עמוד 850. אחיו של הרב חיים טשרנוביץ - "רב צעיר'') ולאמו בלה בת יעקב פלמן. קבל חנוך מסורתי וכללי בעירו ואח''כ, בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהמשפחה נאלצה לעבור לאומסק שבסיביר, למד שם אצל מורה פרטי עברי שהוזמן הביתה.
לאחר טלטולים רבים ותלאות, בימי המהפכה הרוסית ולאחריה, עלתה המשפחה בשנת תרפ"א (1921) לארץ.
המשיך בלמודיו בגמנסיה העברית בירושלים, הפקולטה לספרות באוניברסיטת פלורנציה (איטליה) ובאוניברסיטת פריס (סורבונה), למד ספרות, סוציולוגיה ושפות שמיות.
בפריס היה כעורך בפועל של השבועון "העולם" שעורכו הראשי משה קליינמן היה יושב בלונדון ומעביר חלק מן החומר לפריס, שם היתה ההדפסה זולה יותר והוא היה משלים את העתון בחומר שלו (1926-1929).
כשנפטר אביו (כ"ב תמוז תרפ"ט) חזר לארץ ושימש אפוטרופוס ומפרנס למשפחה. קבל משרה של עורך לילה ב"הארץ" בעריכתו של ד"ר מ. גליקסון (1929).
ב-1928 נשא לאשה את וירה בת שמעון גוטליב. מנהל המחלקה הצרפתית ואח"כ מחלקת ההסברה בלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל בירושלים (1929-1948). את מיטב שנותיו בילה בעבודה זו, מילא שליחויות רבות, ביניהן גם פוליטיות, שליחות לבלגיה, ביון, בבולגריה.
בתקופת המאורעות בארץ היה לו גם תפקיד חשוב באירגון העליות על הקרקע בימי "חומה ומגדל".
תפקיד כמעט חצי דיפלומטי נועד לו בימי המלחמה, עת נשלח מטעם מפקדת ההגנה למצרים, כאיש קשר בין הסוכנות היהודית והמפקדה הבריטית, והיה לו חלק פעיל ביצירת הבריגדה ( 1942-44 במצרים).
תודות לקשרים שהצליח לקשור עם ממשלת הגולה היוונית במצרים, נתאפשרה גם עלייתם של כמה מאות יתומי יוון לארץ, עם שחרורה של יוון בידי כוחות הברית.
ראש משלחת "מגן דוד אדום" ביוון לאחר השחרור (1945).
יו''ר ועד הגיוס בירושלים בימי המצור (1947).
ציר ישראל ראשון בדרום אמריקה (ארגנטינה, אורוגוויי, פראגוויי, צ'ילי) בשנים 1947-53. במשך זמן קצר למד את השפה הספרדית והיה מסוגל לנאום בפומבי בשפה זו.
בבואינוס-איירס (ארגנטינה) הקים מכון לפי דוגמת ה"בריטיש קאונסל", ללימוד השפה העברית ולהפצת ערכי התרבות של ישראל.
בהתחלת 1954 נתמנה לשגריר ישראל בפאריס.
חבר הסתדרות העובדים ובני ברית.
כתב מאמרים בעתונות היהודית-הצרפתית, "דבר'', "הארץ", "רדיו ירושלים".
ספרים: "בשדה מלוא קומה" (הוצאת הקרן הקימת, 1948), "היהודים במלחמה" (בצרפתית, פריס 1946), "ירושלים" (בספרדית, באונוס-איירס, 1950).
צאצאיו: דליה אשת אהרן דזגיטמן (בואנוס איירס), שמואל.
הרב חיים אהרן פירירא
נולד בירושלים, בשנת תרכ"ח (1868).
לאביו יצחק משה (חכם ומקובל ודרשן) ולאמו שמחה לבית פיזנטי.
קבל חינוך מסורתי בבית המדרש "דורש ציון" (באותה תקופה למדו בו תלמוד בלבד).