Volume 7

Page 2824

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הרב יצחק פח-רוזנטל

נולד בירושלים בשנת תקמ"ט (1789).

לאביו ר' שלמה רוזנטל

קבל חנוך מסורתי. ידע את שפת הארץ וחוקיה ועמד בשער נגד הערבים שהציקו ליהודים.

היה יד ימינו ונאמן ביתו של ישעיהו ברדקי (ראה כרך ד', עמוד 1583) שמינה אותו למתורגמן, בידעו את השפה הערבית, ויהי לו לפה לפני הממשלה.

נשא לאשה את בריינה ואח"כ את מרים.

חכמי העדה ורבניה ובראשם הרב שלמה סוזין, ראש הרבנים בירושלים, כבדוהו והוקירוהו. היה בא כחו של השר משה מונטיפיורי בבנין שכונת "משכנות שאננים" - בתי יהודה טורא.

הצטיין בנקיון מלבושיו ובהדרת פניו. היה נהנה מיגיע כפיו.

החזיק כמו אביו בחצר "אור החיים" ושמר עליה מכל משמר להכשירה לתורה ולתפילה. בביתו זה נרצחה אשתו הראשונה ע"י שודדים שהתנפלו על ביתו לשדוד אבנים טובות ושאר חפצי ערך לפתוחי-חותם.

נפטר בירושלים, ח' שבט תרמ''ו (1886).

צאצאיו: שלמה, יוסף, אברהם, משה, זונדל, חיה.

שושנה פרסיץ

נולדה בקיוב (אוקראינה) בשנת תרנ"ד (16.11.1893).

לאביה הלל זלוטופולסקי (בעל בתי חרשת לסוכר, בנקאי, עסקן ציוני מהראשונים, נדבן ומיסד תנועת "תרבות", ממיסדי קרן היסוד וכו') ולאמה חוה פייגה בת ר' אהרן מירקין (שלשלת יוחסין עד הרמב"ם).

גדלה בבית הוריה באווירה של נאמנות למסורת ישראל ופעילות ערה למען תחית עם ישראל בארצו, בשפתו ובתרבותו. יחד עם מיטב החינוך לתרבות אנושית כללית, שניתן לה ברמת השכלה תיכונית משובחת ובשפה ובספרות של רוסיה ברוסיה ובגרמניה. קיבלה הוראה בשפה העברית ובספרותה ושקדה להעשיר את ידיעותיה בתרבות העברית מכל הדורות, ומגיל נעורים

גברה בה השאיפה לראות את התרבות העברית לכל גילוייה ברמה שוה לפחות לתרבויות העמים הגדולים, ואף פעלה למען משאת נפשה זו. אביה לא חס על כספו ועל מרצו כדי להחיות את השפה העברית בפי יהודים רבים ככל האפשר בגולת אוקראינה ורוסיה, וזה היה באותו הזמן, כש"בונדאים" ודומיהם החלו מקדשים את האידית בתור "שפה לאומית" של היהודים, ובכך אמרו לנתק את קשרי היהודים לעבר ההיסטורי ולעתיד המשיחי שבחידוש מלכות ישראל בארץ-ישראל. ושושנה זלוטופולסקי בעודה נערה צעירה הטתה שכם לעבודה המעשית למען השפה העברית בארגון חוגים ושיעורים והכנת מורים וספרי לימוד, וניהלה את "המרכז לעברית" שנוצר בבית זלוטופולסקי במסגרת "חובבי שפת עבר" לכל קיוב וסביבתה הרחבה, ומגיל 16 ואילך היתה במשך עשר שנים (1919-1909) מזכירת כבוד (היינו מנהלת העברית בפועל, אך בלי קבלת משכורת של ההסתדרות הכל-רוסית לחובבי שפת עבר ולאחר מכן "תרבות" וחבר המרכז שלה, מקודם בקיוב ואח"כ, בשנות מלחמת העולם, במוסקבה. ב- 1911 נישאה ליוסף בן יהושוע זעליג פרסיץ, למשפחת גדולי תורה, אשר נדיבות לבם היתה כתורתם. יודעי ואוהבי ספר, אשר החזיקו בתרומותיהם את רוב הישיבות ברוסיה. יוסף פרסיץ היה אחד הצעירים הדגולים ברוסיה אשר איחד בו את השכלת האינטליגנציה הרוסית, עם השכלה עברית עמוקה.

באותה שנה ביקרה עם בעלה בא"י וחזרו לרוסיה תוך החלטה לבנות את עתידם בארץ ולהטות את מהלך חייהם להכנה במשך שנים אחדות, עד שיוכלו לעלות ולפעול בארץ במלוא התנופה, ובינתים המשיכה בפעולה נרחבת להכשרת הדור לחיים עבריים, ותוך כך עמדה על הצורך בהוצאת ספרים עבריים לתלמידים, לנוער ולעם, שיוכלו להתחרות מבחינת הצורה והתוכן כאחת - ובעיקר מבחינה אסטטית שהוזנחה למדי בספרים העבריים - עם מיטב הספרים הלועזיים.

כשמלאו לאביה 50 שנה הגישו לו - היא, בעלה ואחיה (המנוח משה זלוטופולסקי) המחאה על סך חצי מליון רובל, שי ליובלו, לקרן להוצאת ספרים עבריים, באשר אמנם ניהל עסקים גדולים והרויח בהם יפה, אך

APA citation

Tidhar, D. (1956). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 7, p. 2824). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/7/2824