שמואל משה תמיר (כצנלסון)
נולד בירושלים, כ"ב אדר תרפ"ג (10.3.23). לאביו ד"ר ראובן כצנלסון - אחיו: אברהם, יוסף ורחל אשת זלמן שזר. (ראה כרך א', עמוד 305) ולאמו בת-שבע בת ישראל דב נגל (ראה כרך ב', עמוד 653).
בוגר הגמנסיה העברית (רחביה), האוניברסיטה העברית ובית הספר למשפטים בירושלים וקבל תואר עורךדין.
נשא לאשה את רות בת דוד גורביץ (מי שהיה מנהל המחלקה הסטטיסטית של הסוכנות היהודית בירושלים). היה מפקד בפועל של הארגון הצבאי הלאומי בירושלים.
היה מעצורי המחנות: לאטרון, רפיה ובבתי הכלא : בירושלים, רם-אללה, בית-לחם וטבריה, וכן בגלות קניה.
היה קריין "קול ירושלים", מזכיר מערכת השבועון "הגלגל", כתב מאמרים ב"הבקר", "חרות" ועוד.
היה חבר מרכז תנועת החרות ומנהל לשכת ההסברה שלה.
בשנת 1952 פרש מתנועת החרות בעקבות מחלוקת אידיאולוגית עם הצמרת.
התפרסם בתור פרקליטו של מלכיאל גרינוואלד במשפט הידוע "קסטנר-גרינוואלד" שבו זכה במשפט.
צאצאיו :דוד דב, ליאורה-פזיה, נוגה.
אברהם חיים אלחנני
נולד בסלוניקי (יון), ט"ו אב תרס"ט (2.8.1909). לאביו חיים בן אברהם ולאמו שרה בת ח' זכריה ששון. עלה לארץ עם משפחתו בשנת תרע"ב (1912).
חנוך: ביה"ס תחכמוני, גמנסיה ריאלית, וכמה שנים באוניברסיטה העברית בירושלים (ספרות עברית, פילוסופיה עברית, "קבלה" וספרות רבנית).
משנת 1931 עוסק הוא בעתונאות - כסופר ירושלמי. תחילה ב"דאר היום", ומיוני 1935 מכהן הוא כסופר הירושלמי הקבוע של "דבר".
ממעצבי הרפורטאז'ה העברית החדשה בתאורי הווי מתמונות של בית המשפט (משפט רצח ארלוזורוב, משפטי ההגנה, המחתרת, המעפילים), מירושלים וסביבותיה. פינה ניכרת ובולטת ייחד ב"שיחותיו" עם אישי הרוח בירושלים ובארץ על בעיות ספרות ובעיות השעה.
בשנת 1940 נשא לאשה את חנה בת אברהם מנדלסון. חותם גם בפסבדונים שונים : איש יהודה, א. אלחנן, אברהם, א. ח. א. כסופרו הירושלמי של "דבר" משמש "ירושלים" כנושא העיקרי למאמריו, תאוריו ושיחותיו המתפרסמים בעתונים, בשנתונים ובקבצים בארץ ובחו"ל.
חבר בהגנה כל השנים.
שימש חבר ועד התאגדות העתונאים בירושלים, שופט אזרחי בביה''ד לספסרות ושכר דירה, שופט בבית משפט חברים של ההסתדרות, חבר ועדת הביקורת של מפלגת פועלי א"י (מפא"י).
בניו: רפאל, עודד.
יחיאל דרזנר ("דב רוזנבאום")
נולד בהושענא רבה (כ"א תשרי) תרפ"ג (1924) בלבוב שבמזרח גליציה (אז בפולין).
לאביו ר' אפרים זלמן דרזנר (בן-תורה, סוחר) ולאמו יפה (מצאצאי הצדיק רבי משה טייטלבויים , מיסד שושלת אדמו"רית בצפון-מזרח הונגריה במחצית הראשונה של המאה ה-19), ונתחנך לתורה וליראת שמים לפי מסורת המשפחה, וביחוד ספג מסיפורי אמו על הצדיק הנ"ל, שחי כל ימיו בתכונה מתמדת לקראת ביאת המשיח, את הכמיהה לציון.
שני אחיו הגדולים, מנשה וצבי , היו חברי ארגוןנוער ציוני מילדותם, וכשהתכוננו לעלות ארצה שקד האב לקיים את שלמות המשפחה, ובאלול תרצ"ג העלה ארצה את כל בני ביתו והשתקעו בירושלים. התרגל