Volume 7

Page 2884

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

דחופים ומכל שכן אם זה קרה בלילות, כי באותם הימים היה קיים עוד הנוהג לסגור את שערי העיר העתיקה משעת שקיעת החמה, עד לזריחתה. לשם זה למדה שרה להיות מילדת, ועזרה בזה להתפתחות השכונה וגם להרחבת הישוב בשכנותה. לעניים היתה מגישה עזרה לא על מנת לקבל פרס. ועוד דאגה והשתדלה להשיג עבור היולדת חלב, עוף וכו'). קבל חנוך מסורתי בתלמוד תורה ובישיבה.

היה בעל השכלה. היתה לו ידיעה מובהקת בהסטוריה העברית והכללית והיה בעל סגנון עברי קל ושוטף. ידע בעל פה כמעט כל ששה סדרי משנה.

בשנת תרמ"ב (1882) נשא לאשה את לאה בת ר' זוסמן כהן (נפטרה בירושלים, י"ד חשון תש"ב4.11.1941).

בן עשרים היה כשנתקבל בתור חזן בבית הכנסת של הרב ישעיה בודקי זצ"ל (ראה כרך ד', עמוד 1583) אשר בו התפללו כמה מגדולי ירושלים, ושימש בכהונת קודש וכבוד זו עד יום מותו. היה לו טנור צלול וגבוה, ותפלתו היתה מלווה רגש ולבביות. אולם בכדי לשמש חזן בגיל צעיר ובבית כנסת מיוחס שכזה, לא הספיק קול ורגש והיתה דרושה ידיעה רבה של תורה ויראת שמים ומדות נעלות.

נפטר בירושלים, כ' תמוז תרע"ו (21.7.1916). צאצאיו: שמואל עדן (ראה את הערך שלו בכרך זה), אהרן חיים, אביגדור (ראה את הערך שלו בכרך זה), אסתר אשת ר' דוד וינשטיין.

ד"ר יעקב (נח) פייטלוביץ

נולד כ"ו סיון תרמ"א (1881) בלודז' שבפולין.

לאביו אלחנן יצחק פייטלוביץ (בן-תורה וחסיד, מחסידי פשדבורש, בעל עסק-הובלה, עסקן צבורי, ממיסדי בית-הכנסת הגדול הראשון בלודז') ולאמו רייזל בת ישעיהו ניסן הכהן , למשפחת ניסל (נפטרה בתל-אביב, ט"ז אדר א' תש"ו 17.2.1946).

למד בחדרים ובישיבות. בבימ"ד בקוטנה וסוליעב, גמנסיה בפיזן. יצא בבחרותו לגרמניה להשתלם בהשכלה כללית, ואחרי שקיבל תעודת בגרות עבר לפאריס ונכנס ללמוד בבית-הספר הגבוה למדעי המזרח שליד ה"סורבונה", והצטרף לשורת תלמידיו המעטים של הפרופ' יוסף הלוי , שלימד את השפות העתיקות של ערב הדרומית ואת שפת-הקודש הקלאסית ("גיז") ואת שפתהחולין החיה (אמהארית) של חבש.

בשנות 1915-20 היה מרצה באוניברסיטה בג'נבה לשפות ולדברי הימים.

מוריו היו: הפרופ' יוסף הלוי (אטיופית), ז'יל הופרט (אשורולוגיה), פרטויג דרנברוג (ערבית) בנו של החוקר שלמה ריינך.

הפרופ' הלוי היה יהודי ספרדי, סופר ומשורר עברי וחובב ציון, מורה באדריאנופול (אדירנה) שבטורקיה האירופאית, שהתמסר לחקר תרבויות המזרח הקרוב, וביחוד לחקר התרבות העתיקה של דרום ערב והתרבות העתיקה של חבש - הארץ המקבילה לה מעבר לים האדום (ים-סוף), ותוך חקירותיו אסף ידיעות על שבט בעל מסורת ישראלית בחבש, כפי שנודע עליו מסיפורי מיסיונרים קתולים שביקרו בחבש. בשנת 1867 יצא לדרך רבת הרפתקאות לדרום ערב, "גילה" את יהודי תימן ועקבות של ספרות ותרבות מתקופת "מלכת שבא" ומתקופת שבטי ישראל חפשיים וגבורים מלפני הופעת מחמד , ולפי השערתו עברו שבטים ישראליים מתימן לחבש וחיו שם בחופש, עד שגברה המלכות הנוצרית

ודיכאה ושיעבדה אותם, ומאז נקראו "פלשים" (זרים בלשון חבש). באותה שנה ניסה צבא אנגלי לכבוש את חבש וחדר לתוך הארץ, ומתוך תשוקה להכיר את האחים הנדחים (הפלשים) ולחדש את הקשר ביניהם ובין היהדות העולמית, עבר יוסף הלוי . את הים וחדר לשטח הכבוש בידי האנגלים, בו הצליח להפגש עם פלשים ולשמוע מפיהם על מסורותיהם ודתם ואורח-חייהם. כך קבע, שהללו מוצאם מאיזה שבט ישראלי שנדח שמה בתקופה קדומה, אולי עוד בימי מלכות יהודה וישראל, והמסורת הדתית שלהם אמנם מקורה בדת ישראל

APA citation

Tidhar, D. (1956). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 7, p. 2884). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/7/2884