Volume 7

Page 2930

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

וסוכר לא חסרו ליתומים. באה מצד אשתו, שהיתה בעלת מרץ והבנה משקית ועסקנית בלתי מצויה). גם ישיבת "אהל משה" נהנתה מהנהגתו בחומר וברוח. כי בהיותו גדול בתורה ידע להאיר את עיני הלומדים בה בדבר הלכה, וביתו שימש אחד המרכזים לשימור האופי המסורתי של קהל הישוב האשכנזי הישן בירושלים.

כשבא "ועד הצירים" לניהול עניני ההסתדרות הציונית ושיקום הישוב היהודי בארץ, אחרי כניסת הצבא הבריטי, נעשו נסיונות לשילוב מוסדות "הישוב הישן" והנהגותיו במסגרת המפעל הכללי של בנין הארץ. "ועד הצירים" הביע את נכונותו לנהל מו"מ עם ועד מאוחד, שיבחרו רבני האשכנזים והספרדים בירושלים, בדבר התנאים לשיתוף הפעולה.

הועד המאוחד נוסד באביב תרע"ח (1918). נשיאו האשכנזי היה הרב יצחק ירוחם דיסקין , זקן הרבנים, ונשיאו הספרדי היה הרב חיים משה אלישר (חמ"א ראה כרך ב', עמוד 640). אך עם כל הרצון הטוב מצד האדוקים היו מגמותיהם שונות ורחוקות זו מזו ולא יכלו להגיע לידי הסכם.

מצד החרדים ובראשם הרבנים דיסקין ויוסף חיים זוננפלד (ראה כרך א', עמוד 61) היה בתחילה רצון להשתתף בארגונם, אבל הם טענו, שלצד השני (הציונים) אין רצון להשתתפות, ומטרתם - לבלוע את היהדות החרדית ולשעבדה. כאשר נגשו לכונן את "האספה המיסדת" נוכחו, שליהדות החרדית (שלהם) הוצבו רק שני מנדטים מבין 110 מנדטים, ומטעם זה לא חפצו הצירים שלהם לנסוע לתל-אביב, כי ראו ששומע לא יהיה להם. הרבנים הנ"ל הכריחו את הצירים להשתתף באספה ולהודיע על רצונה של היהדות החרדית להשתתף בהקמת קהלה מאוחדת, ורק דרישה אחת להם, שיוותרו על בחירת נשים. הסברותיהם לא נתקבלו, והרגשתם של הצירים החרדים היתה, שאין שום רצון מצד החפשים לשתף פעולה אתם. ואז החליטו ליסד את "ועד העיר האשכנזי" בירושלים, במטרה להציל בעוד מועד את היהדות החרדית הקשורה אליהם, ולעמוד ברשות עצמם, בהשענם על "הסתדרות אגודת ישראל" העולמית. הם נלחמו להשגת זכויותיהם (לקיום של עדה דתית) להקמת משרד רבנות, שחיטה, שחרור מתשלום מסים לקהלה השניה (ועד העיר ליהודי ירושלים) וכדומה. הם טענו, שהרבנות הרשמית משועבד מלמעלה, בו בזמן שעל הרב להיות משוחרר מכל שעבוד. הרב הוא המנהיג ולא המונהג, ובפרט, שהבעלים (הציונים) הם ארגון אשר רוב רובו מרוכז מלא-דתיים וגם מאנטי-דתיים. הם גם הוציאו כרוזים נגד השתתפות בבחירות לאספת הנבחרים, נגד שליחת הילדים לבתי-ספר מודרניים, אפילו דתיים שאינם מסוג "תלמוד תורה" לפי הטפוס הישן.

בכל הפעולות הנ"ל לקח הרב דיסקין חלק פעיל. הוא היה אדם חזק בדעתו ושוקל כל דבר לפי תפישתו והבנתו הוא.

בעקב פגעי המלחמה נתרבה מספרם של היתומים בארץ, ומעון המוסד בעיר היה צר מהכיל את כל הזקוקים לו (בית היתומים דיסקין נוסד כחנוכה תרמ"א,

כמסופר בערך של אביו, הרב המיסד, כרן ב' עמוד 565), ובכלל לא התאימו הבתים השכורים למטרת מקום לימוד ופנימיה למאות ילדים.

הודות למסירותו של המנהל האדמיניסטרטיבי ר' שמואל עדן-ענדא (ראה את הערך שלו בכרך זה, בעמוד 2889) ובתמיכתם של הרב דיסקין ואשתו הרבנית, נרכש שטח בן 42000 אמות מרובעים ליד הכביש הראשי ליפו וליד שכונת "גבעת שאול" בירושלים, הוכנה תכנית להקים בנין גדול, שיכיל 500 חניכים ומחלקות ואגפים לכל צרכיהם: חדרי לימוד, בית תפילה, חדרי שינה, מטבחים, אולמי אוכל, מרפאה, בתי-מלאכה ועוד. להקמת כל הבנין ולהתקנתו ולציודו נדרש סכום ענקי, שאפילו בחלום היתה אז דרושה העזה גדולה ביותר כדי להאמין בהגשמתו. אך הם צפו למרחוק, שבמשך הזמן יוסיפו יהודים נדיבים ורחמנים - נדבך על נדבך עד שסוף-סוף יושלם כל הבנין.

מתוך אמונה זו נגשו ביום י"ז אלול תרפ"א להניח את היסוד לבנין ולהתחיל בבנית חלק ראשון, ועוד בחייו זכה לראות חלק משלדו של הבנין ניצב על יסודותיו וקומותיו. יד ימינו ר' שמואל עדן זכה להמשיך ולגמור את רובו של הבנין הגדול, המשמש למטרתו הנשגבה.

נפטר בירושלים, כ"ט שבט תרפ"ה (23.2.1925).

צאצאיו: בנימין (היה עלוי גדול, אביו קווה שיהיה גדול בתורה כמו הסבא שלו. נפטר בגיל צעיר). אשת רפאל שולמן (סוחר עשיר דתי בליבוי-לטביה. היו להם 3 בנים. לא ידוע אם נשארו בחיים ע"י הנאצים).

דב (ברל) רפטור

נולד ד' אב תרס"ב (7.8.1902) ברוז'ין שבפלך קיוב באוקראינה.

לאביו שמעון (סוחר, ממשפחה חסידית אמידה ומכובדת, מצאצאי האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין, אבי השושלת האדמו"רית לבית פרידמן מסאדיגורה) ולאמו שינדל בת יצחק ברש .

למד בחדר ובבית-המדרש ונתחנך להמשיך את מסורת המשפחה באמידות ובחסידות האצילית לפי מורשת הדורות האחרונים. אך בבחרותו הגיע לידי הכרה, שהמדות הנעלות שבחסידות מחייבות דרכים חדשות בהתאם לשינוי בנסיבות הזמן והחיים. מסירות נפש למען כלל ישראל - כן, אבל בדרכים יעילות ומעשיות, במלחמה לשחרור משעבוד מלכות ולתקומה במולדת ישראלית חפשית ; ואמידות - כן, אבל לא ליחיד, לר' ישראל, אלא לרבים, לכלל ישראל, שתהא לכולם פרנסה בכבוד, כפי שביקשו המוני החסידים וסתם-מאמינים בפתקיהם שהגישו לאבות-אבותיו הקדושים, ופרנסה בכבוד פירושה: בעמל כפים. חסידות חדישה זו, שהיא למעשה ציונות סוציאליסטית, לא היתה מקובלת על נושאי החסידות המסורתית של בית אביו, אך חסידות אמתית מחייבת חריגה מנתיב הדישדוש השיגרתי על אף קשיים ומעצורים משפחתיים וחברתיים, וביחוד בתקופה שרוח המהפכה מנשבת בסערה באוויר העולם.

הצטרף לקבוצת "על המשמר" של נוער חלוצי נלהב

APA citation

Tidhar, D. (1956). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 7, p. 2930). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/7/2930