בשנת 1926 נשא לאשה את ברכה בת יוסף רוזנ צוויג. שירת כמפקח משטרה בפתח-תקוה ובתל-אביב עד 13.3.50 ואח"כ עבר למשרדי האוצר בתפקיד מנהל מחוזי איזורי - במחלקת הארנונה ומלוה חובה (עד 1956).
שחרר אסירים פוליטיים מידי הבריטים. השתתף בקרבות בשחרור הארץ.
כל השנים חבר ההגנה (ספק נשק להגנה) ועזר לש"י. חבר ועד אגודה שיתופית (השכון העממי).
צאצאיו: מרדכי, פרידה אשת דוד טויסטר .
הרב יצחק ירוחם דיסקין
נולד בלומזה (פולין), כ"ב שבט תקצ"ט (1839).
לאביו הרב משה יהושע יהודה ליב דיסקין (שהיה ידוע בירושלים בכינוי "הרב מבריסק" - ראה כרך ב', עמוד 565) ולאמו הינדה רחל לבית ברוידה. נתיתם בגיל צעיר מאמו. נדד עם אביו לכל מקומות רבנותו ולמד מפיו ש"ס ופוסקים בשקידה רבה ובתפיסה מצוינת וכבר בבחרותו נעשה גדול בתורה ובהוראה, בעל מח חריף עמוק ומקיף שמועטים כמותו. אך לא רצה להשתעבד לרבנות של קהלה, אולי משום שלמד לקח מסבלו של אביו, שנרדף והוכרח לנדוד מקהלה לקהלה משום שלא רצה להחניף ולהכנע לתקיפים אנשיזדון.
נשא לאשה את בת ר' זכריה זלקינד (בנו של הרב הגאון ליב - שכונה בשם "הבטלן", שהיה נודע בצדקתו - רבה של דווינסק), סוחר וקבלן גדול.
ישב על התורה וקנה דעת ובקיאות, ואשתו ניהלה את עסקי המסחר וסיפקה את צרכי הבית בכבוד למחית המשפחה ולצדקה ולגמילת חסדים, ואף ילדה וגידלה בת ובן. לאחר שנים רבות נפטרה, ובשנת תרס''ד נשא בזיווג שני את ינטה בת ר' דוד פישאף (אלמנת ר' נחמן רפופורט מטאלנה,אשת חיל גם היא, שניהלה בחכמה ובזריזות את עסקי האחוזות שחכר בעלה לפנים והיא המשיכה בכך משנתאלמנה וגם אחרי נשואיה בשנית, והתישבו בעיר אומאן, שבאוקראינה. גם כאן היה ר' יצחק ירוחם חפשי מעול פרנסה לעסוק בתורה ובצרכי צבור כאדם פרטי שאינו כפוף לפרנסי קהלה).
קבל פעם מכתב מד"ר תיאודור הרצל שרצה לקרבו לציונות, מתוך תקוה כי עצם שייכותו לתנועה הציונית, תעזור לרכישת נפשות מבין השכבות הדתיות ביהדות רוסיה.
היה ידוע כבקי בהויות העולם, יודע את השפות האירופיות העיקריות ומעורב עם הבריות למתן עזרה ועצה לפונים אליו, ומשיב גם בשאלות הלכה, אבל עיקר עיסוקו היה בלימוד תורה.
אחרי פטירת אביו בשנת תרנ"ח בירושלים ביקשו ממנו חשובי העדה האשכנזית שיבוא לעמוד בראש שני מוסדות שיסד וניהל אביו: בית היתומים וישיבת "אהל משה".
רק באלול תרס"ח (כעבור עשר שנים) הסכים לקבל את התפקיד שהטילו עליו ועלה לארץ. כשנכנס בעול בית היתומים, מצא - שהמוסד חייב כאלפיים נפוליונים נגד שטרות שנמכרו בשוק ע"י סרסורים( מנהג שהיה נפוץ אז בין כל המוסדות). הוא התרעם מאד על הדבר הזה, ובידו החזקה הפסיק קודם כל את הגדלת החוב וחיפש דרכים לשחרר את המוסד מן העול הזה. בינתים קרה, ושני מוסדות חשובים, אשר חובותיהם, עלו ביותר, והיו כבר מוכרחים לשלם רבית קצוצה, הפסיקו לשלם את חובותיהם, וזה עמד לפגוע גם ביציבותו של בית היתומים. אולם מתוך התאמצות מרובה והודות לאישיותו, הושגו מסוחרים ידועים בירושלים, ערבויות שאפשרו להוציא את השטרות מהשוק החפשי, לרכז את כל החוב בבנק, ומתוך כך גם לשחרר את המוסד מעול החובות במשך שנים אחדות.
בעזרת אשתו העסקנית ינטה שיכלל ופיתח את בית היתומים, הכניס תיקונים חשובים בניהולו הפנימי והכלכלי ואפילו בשנות הרעב והמחסור של מלחמת העולם הראשונה, לא חסרו יתומי המוסד לחם לאכול (האיניציאטיבה והדחיפה לאגור צרכי מזון, וגם שמנים