שהורשתה לפעול בגלוי, עבד ונתמך על-ידי הג'וינט והמתין לרשיון מעבר דרך רוסיה כדי לעלות ארצה במסגרת "עלית הנוער". אחרי כיבוש כל ליטא בידי הצבא האדום למד בבית-ספר טכני בוילנה מסגרות ומכונאות, ודחה את הצעת הפולנים להצטרף למחתרת שלהם. סוף-סוף קיבלו הוא וחבריו רשיון יציאה על סמך רשיון העלית לפי מכסת "עלית הנוער", נסעו דרך מוסקבה לאודיסה, ואחרי הפסקת הדרך בעיר-הנמל הטורקית מרסינה (בה שמע בראשונה על הפילוג בארגון הצבאי הלאומי) הגיע לחיפה בערב פסח תש"א (11.4.1941).
מחיפה לקחוהו נציגי בית"ר לגרעין הנוער בראש פנה. כאן עבד, בין השאר, בהנחת קו-טלפון יחד עם חיילים אוסטרלים בהכנת הפלישה לסוריה ורכש לו גם במקצוע זה נסיון לפעולות-לחימה ישראליות בעתיד, ואחרי תעיות בין שני פלגי הארגון הלוחם מצא את מקומו במחתרת לח"י, עבר לתל-אביב וסודר בעבודה גלויה במסגרות ובעבודות סתר בפעולות המחתרת. משנאסרו ונרצחו אחדים מראשי לח"י, ואף המפקד "יאיר" (אברהם שטרן ), ופעילות לח"י שותקה לזמן-מה, נכנס לנוטרות ושירת בה כשנה וחצי בכפרילדים ואח"כ בכפר החורש. משהתאוששה תנועת לח"י לחידוש פעילותה, נצטוה לעזוב את הנוטרות ולחזור לשרות, וכדי להקל על מפקדת הנוטרים את הויתור עליו, נעשה פתאום נרגן ו"פרא אדם", מחולל שערוריות והתכתשויות - והודות לכך נעתרו לבקשתו ושחררוהו מהנוטרות, והוא חזר לתל-אביב וצורף למחלקת הפעולות, ומעתה נקרא בכינויו המחתרתי "דב".
מנעוריו הצטיין באומץ-רוח ובזריזות. לסגולות אלה הוסיף לימוד בקורס מיוחד לחמשה אנשים נבחרים, שנערך בצריף נדח ברמת הדר שבשרון, בו אומנו לפעולות גרילה וחבלה וקיבלו שיעורים בטקטיקה, ודב הצטיין בקורס, ובכל הפעולות הנועזות של לח"י הוכיח, כי לימודו לא היה לשוא, וסגולותיו וידיעותיו עמדו לו, שהרבה לפגוע באנשי חיל השלטון הזר ומעולם לא נפל בידיהם למאסר או למעצר, ובהיותו בפעולה שכח את קיומו של המושג "סכנה", ואף כשנתפס בידי שוטרים בריטיים, נחלץ מידיהם בפעולה נועזת ופתאומית. פעם תפסוהו שני שוטרים לתומם, ובלקחם אותו למכוניתם, לברר אם אמנם עובד הוא במקום שאמר להם, הפיל את שניהם במהלומות-פתע מהירות, קפץ מהמכונית ונעלם בפרדס הסמוך. במיבצע פיצוץ בית הבולשת בירושלים נפצע מהדף האויר וקיבל שטף-דם פנימי, ובנסיגה נזדמן לקראתו קצין בריטי ושניהם ירו זה בזה בבת-אחת. הקצין הובא לקבורה, ואילו הוא נותח במרפאת-הסתר של המחתרת, ואחרי שהכדור הוצא מחזהו נרפא והחלים וחזר לפעולות. ניהל פעולת התקפה על שדה-תעופה בריטי ליד כפר-סירקין ואחרי ריסוק שמונה מטוסים נסוג עם אנשיו במשך ארבע שעות ומחצה, כשכל הדרכים היו מלאות מארבים של צבא ובולשת, עד שהגיעו בשלום חזרה לבסיסם. הוא שניהל את שחרור "אלדד" (ד"ר ישראל שייב , ששמו כיום אף רשמית ישראל אלדד (ראה כרך ג' עמוד 1449) כשהובא כבול ובמשמר מזוין אל הרופא לירושלים, והוא וחבריו המעטים התגברו במהירות הבזק על השוטרים והחרימו את נשקם ולקחו עמהם את השבוי, עקפו את הכבישים החסומים ותוך שעתים הגיעו עמו לתל-אביב. גם ביפו ניהל את פיצוץ בנין הבולשת, בו נהרג אז המפקד המחוזי שלה. כן ניהל בהצלחה כמה פעולות של התקפה על מחנה או משמר בריטי לשם תפיסת נשק, חבלה ברכבות ובגשרים ומעשי נקם על הריגת חבריו. דהר על ג'יפ בכבישי הארץ ותקף ג'יפים של הבריטים. כן הגדיל לעשות בניהול הפעולה המקובלת בכל תנועת-מהפכה לוחמת, ב"תפיסת כספים" של האויב, בפריצה ובהתנפלות על בנק בדקליס, הבנקאי של השלטון המנדטורי, אך בזהירות מכסימלית שהנזק הכספי לא יפגע ביהודים. בפעולתו השלישית נגד הבנק היה במשמר הליווי שוטר יהודי, שפתח באש על אנשי לח"י. "דב" ניסה בדברים למנוע את היהודי מלירות בלוחמים יהודים, אך ההוא לא ציית והמשיך לירות, ואילו "דב" לא רצה להשיב אש ולפגוע בשוטר יהודי. כדורו של השוטר פגע בו והוא הובא לבית-החולים העירוני "הדסה" במצב חמור מאד והרופאים התיאשו מהצלתו. בכל זאת טיפלו בו בניתוח במשך שעה וארבעים דקה והוציאו את הכדור, וחצי שעה לפני שהגיע משמר-משטרה בריטי, לשמור את השבוי במטתו עד שיוכלו לקחתו למעצר-מרפא (ואח"כ למאסר ולמשפט צבאי), הקדימו אנשי לח"י להשתלט על בית החולים והוציאו את מפקדם לריפוי במקום סתר, שלא בפיקוח הבולשת. והרי הבולשת ידעה על קיומו של "הבלונדי הגבוה", "המרצח והמחבל והשודד", והיתה מוכנה לשלם פרס גדול לכל מי שימסרנו לה חי או מת. כי היא עצמה לא הצליחה לתפסו ופגישותיה עמו נסתיימו ברע מאד בשבילה. אף בעת המצור הגדול על תל-אביב, אחרי "השבת השחורה" (29.7.46), כשהוטל העוצר על העיר וכל הנמצאים בה הועברו במסננת הזיהוי, לא עלה בידה לתפסו. בעת הבילוש בבתים התחבא בחבית שבאחת שבאחת החצרות ואח"כ הסתנן אל מחוץ לעיר ופיקד על הפעולות שבוצעו אז בשרון ובשומרון - להודיע כי לוחמי חרות ישראל לא ניתנו לשיתוק אף באמצעים החמורים ביותר, ואף לא בריכוז גדודי צבא בעיר אחת.
בהפוגה קצרה שבין מיבצע למיבצע נשא לאשה את לאה חברתו הותיקה במחתרת לח"י.
בסתיו 1947 נשלח לחזק ולהפעיל את סניפי לח"י באירופה. תוך צפיה באיטליה להמשכת הדרך צפונה ארגן שם קורם לנשק, נתפס על-ידי משמר שוטרים ונאסר, וכששוחרר אחרי שלשה חדשים וחזר ארצה בחורף תש"ח, כבר מצא כאן את הישוב בחזית-מלחמה כפולה : במלחמה הגוברת והולכת עם הערבים ובמלחמה המתרופפת והולכת עם האנגלים, העוזבים אזור אחרי אזור, אך עדיין משתדלים לתמוך בערבים נגד היהודים שהכריחום להסתלק מהארץ שחשבו אותה לאחוזתם...
למלחמה בחזית הערבית הרכיב "דב" שתי מחלקות ברמת-יאיר (כך קראו אז לבסיס של לח"י בכפר שייך