ובכן הוחזרו כולם לארץ, לישיבה בכלא שבמבצר עכו, ובהגיעם שם נמסר להם, שהמפקד העליון הפחית את ענשם: לז'בוטינסקי מ-15 שנה לשנה אחת , ול-19 חבריו משלש שנים לששה חדשים, ובלי עבודת פרך .
אך "חסד" זה לא סיפק את היהודים, ונגד חילול כבוד הצדק על-ידי שופטים בשם מלך בריטניה קמה בארץ ובעולם הגדול תנועת-מחאה אדירה, שגברה והתרחבה מיום ליום (בין השאר העמידו כל המפלגות בארץ את ז'בוטינסקי בראש רשימותיהן לבחירות לאספת-הנבחרים הראשונה), ונוצרה אוירה מוסרית כזו, שבה הוכרח כל בריטי הגון להרגיש את עצמו כשותף למעשה פשע מגונה. מעשה זה של השלטון הצבאי בארץ החיש את ההכרה בצורך לחסלו וממשלת בריטניה החליטה להנהיג במקומו שלטון אזרחי ומינתה את סיר הרברט סמואל לנציב עליון ראשון בארץ, ושבוע ימים אחרי הגיעו לארץ חיסל את הפרשה המבישה (ביום 8.7.20) על-ידי מתן חנינה לכל אותם שנאסרו ונשפטו בקשר לפרעות בירושלים. חנינה זו חלה גם על הפורעים וראשם, אך לא היה פתחון פה לצעוק בקול רם ובכל תוקף נגד חנינה לאסירים, וכך הצליח השלטון לשמור על השויון בין רוצחים לנפגעים.
אך ז'בוטינסקי לא הסכים להשאר פושע שקיבל חנינה. ב-1 בספטמבר 1920 הגיע ללונדון ופתח בפעולה רשמית נגד הרשעתו בדין, ובמרס 1921 נצטוה המפקד הראשי במצרים, לפי צו משרד המלחמה הלונדוני, לבטל את כל הדיון המשפטי, וז'בוטינסקי וחבריו קיבלו הודעות זיכוי מאת ממשלת ארץ-ישראל.
בלונדון פעל גם למען הצלת קיום הגדודים העברים (למעשה נשאר רק חלק של גדוד אחד) ולחידוש העיון ביצירת חטיבה צבאית גדולה. אך בינתים המשיכו בארץ בוחשי המהומות. בפעולה דאשתקד וב-1 במאי 1921 שוב פרצו פרעות בארץ, הפעם בעיקר ביפו, והקולונל מרגולין, מפקד שרידי הגדוד, הביא את חייליו להגנה על תל-אביב בלא ליטול רשות מסמכות צבאית גבוהה ממנו. משום כך הוכרח להתתפטר וכל חייליו שוחררו, ומאז עברו שנים רבות עד לקום כח מזוין יהודי רשמי בארץ.
בלונדון נכנס לתפקידיו שנבחר להם בועידה הציונית העולמית ביולי 1920: חבר המחלקה המדינית בהנהלה הציונית וחבר ההנהלה הראשית של קרן היסוד, שנוסדה באותה ועידה, והוא נבחר בה למנהל המחלקה לעתונות ותעמולה. בקונגרס הציוני הי"ב בקארלסבאד (אוגוסט 1921) נבחר לאכסקוטיבה הציונית. באותה שנה ביצע "דיברסיה" אחרונה ל"עבודת ההווה" למען היהודים בגולה, כשחתם כאיש פרטי הסכם עיקרוני עם נציג ממשלת אוקראינה העצמאית (לא-קומוניסטית), ידידו הפרופ' סלאווינסקי , בדבר יצירת גדודים יהודיים להגנה על חיי היהודים בשטחים שיכבוש הצבא האוקראיני מידי הצבא האדום במלחמת האזרחים. אך כזכור גברו הבולשבים וההסכם לא הגיע לידי ביצוע.
בשובו ביוני 1922 ממסע-תעמולה למען קרן היסוד בארצות-הברית ובהשתתפו בישיבת האכסקוטיבה הציונית, הודיע הד"ר חיים וייצמן , נשיא ההסתדרות הציונית, שממשלת בריטניה הכינה לפרסום "ספר לבן" בדבר תכניתה המדינית לארץ-ישראל, לפיו לא יכלל עבר הירדן בשטח המיועד ל"בית לאומי" ליהודים ואף ממערב לירדן לא תהיה "ארץ-ישראל בית לאומי לעם היהודי", אלא יהיה "בארץ-ישראל בית לאומי לעם היהודי" בהגבלות מסוימות, וכל חברי האכסקוטיבה נדרשים מטעם ממשלת בריטניה לחתום על הסכמה לתכנית הכלולה באותו "ספר", והסירוב לחתום עלול להעמיד בסכנת את אישור המנדט הבריטי על ארץישראל. יתר חברי האכסקוטיבה נבהלו מהאיום הבריטי והחליטו לחתום, ובכן הוברח גם ז'בוטינסקי לחתום. אח"כ פתח בלחץ בתוך האכסקוטיבה, שמעתה תעמוד ההנהלה במלוא התוקף על תביעותיה מאת ממשלת בריטניה, שתגשים ביושר ובהגינות את החלק שעוד נשאר בתכניתה לטובת "הבית הלאומי היהודי", וכשלא ראה מצד ההנהלה את הנכונות לקו המדיני התקיף כדרישתו, התפטר ב18.1.1923 מהאכסקוטיבה, עזב את ההסתדרות הציונית העולמית ואת לונדון ועבר כאיש פרטי לברלין.
כאן רכש את השבועון הציוני "ראזסוויט", שלפני שנה חידש את הופעתו בברלין, שהיתה אז מרכז למהגרים יהודים מרוסיה, ועורכיו היו שלמה גפשטיין וד"ר י. שכטמן ואחרים, ומאמרו בעתון זה החדיר בקהל הציונים הקוראים רוסית (גם בפולין ובארצות הבלטיות וביתר מרכזי ההגירה באירופה) את הרעיון בדבר הצורך לבדוק מחדש את היחסים בין עם ישראל המאורגן בציונות ובין בריטניה ולדרוש את קיום ההתחייבות הבריטית במלואה. ה"בדיקה מחדש" שדרש נקראה בלועזית "רביזיה", ומכאן הכינוי "רביזיוניזם" לכיוון המדיני החדש שהכריז עליו. לקריאתו, שפרסם גם במאמריו בעתונות האירית בתפוצות, נענו אישים מותיקי התנועה הציונית, עזרו בעבודת תעמולה וארגון וביצירת תנועה רביזיוניסטית. בסוף 1923 נוסדה בריגה גם תנועת נוער רביזיוניסטית, שבחרה לה את השם "ברית טרומפלדור" (בצורה מקוצרת: בית"ר), בהביעה בכך כוננות להלחם אף בנשק בעד הגנת זכות עם ישראל על ארצו ולהכשיר ולהכין את חבריה לקראת המשימה הלאומית הגדולה לכשתגיע שעת ביצועה. (אחרי שלש שנים אושרה תנועת בית"ר להסתדרות עולמית, שבכל ארץ יעמוד בראשה "נציב" ממונה מטעם "ראש בית"ר" - הוא זאב ז'בו טינסקי) . כן נלחם במאמריו נגד יצירת "סוכנות יהודית" מעורבת, שגם ללא-ציונים תהא בה השפעה על מפעל בנין "הבית הלאומי".
תורתו המדינית נתפשטה בחוגים רחבים, שביזמתו ובהנהגתו התלכדו ב"ברית הציונים הרביזיוניסטים" (בקיצור: הצה"ר), ובהתאם להחלטת ועידתה הלעומית הראשונה (פאריס, אפריל 1925) חזר להסתדרות הציונית העולמית, כדי להלחם בעד עקרונותיו מבפנים, ולקונגרס הציוני הי"ד (בוינה) נבחר לציר מארץ-ישראל ועמד בראש סיעה בת ארבעה חברים. עוד קודם לכן, ב-1924, עבר עם עתונו "ראזסוויט" לפאריס, בו פרסם בהמשכים ב-1927 את הרומאן "שמשון", בו העמיד את חזון