דניה, שוודיה, איטליה, גרמניה, צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה.
ב-1920 השתתפה בארגון ועידת העזרה היהודית העולמית, ניהלה את פעולות הג'וינט באוסטריה והתמסרה להצלת יתומי הפרעות מאוקראינה, נסעה לאוקראינה, אספה את היתומים ממקומות מקלטם שבכפרים וביערות, לקחה אותם לפנימיה מרכזית שיסדה בשבילם, שיתאוששו מרשמי הזוועות שעברו עליהם, ואח"כ העבירתם לארצות שמעבר לים, ובמקביל לכך יזמה תנועה נרחבת בארה"ב, קנדה וארגנטינה לגייס אפוטרופסים ליתומי הפרעות. ב-1925 הוזמנה לאמריקה, פתחה בנאומה את הקונגרס היהודי האמריקאי בשיקאגו ועסקה חדשים אחדים בעבודה סוציאלית בארה"ב. כן עסקה בזמנים שונים בעבודה כזו בלוכסמבורג ובלונדון, למלחמה גלובאלית במצוקה היהודית.
ביקרה פעמים אחדות בענינים אלה בארץ, ובתקופת העליה הרביעית ארגנה כאן את מפעל העזרה לעולי פולין הנצרכים.
עם מילוי חובת רעיה ואם הוסיפה להקדיש את מיטב זמנה ומרצה לעזרת עמה, וביחוד לעזרת כושלים ללא הבדל דת וגזע ולעמידה לימין מקופחים בידי הגורל ובידי אדם.
בוינה ניהלה פעולות למען תחוקה סוציאלית ולהגנת הילדים ולמען זכויות האשה, וקיבלה על כך אגרת הוקרה מאת ראש עירית וינה. בין השאר הייתה מהפיעילות הראשיות למען השגת זכות-בחירה אקטיבית ופאסיבית לנשים למועצת עירית וינה, וכשהושגה זכות הבחירה היה ברור ומובן מאליו, שהיא צריכה להיות בין הנבחרות הראשונות למועצה. אך המחוקק קבע את הזכות להיבחר לאשה מגיל 30 ומעלה, והנה נתברר, שלמרות פעליה הרבים לטובת הכלל, שכבר הספיקו לפאר תולדותיו של עסקן צבורי בא-בימים, עדיין לא מלאו לה 30 שנה, ובכן תיקנו את חוקת הבחירות והורידו את גבול הגיל כדי שאניטה מילר-כהן תוכל להבחר בין הראשונות - והיא נבחרה ברשימה היהודית הלאומית (הציונית) וייצגה את עניני היהודים והיתה לפה לכל סובל, וביחוד למען תחוקה סוציאלית להגנת נשים וילדים ללא הבדל דת וגזע.
בראשית 1936 עלתה לארץ והשתקעה בתל-אביב ומיד נגשה להמשכת פעולותיה לטובת הזקוקים לעזרה. יסדה מוסדות סעד לילדים נצרכים ואת מטבח המעמד הבינוני בתל-אביב. בראשית מהומות 1936 השתתפה במפעל העזרה לפליטי שכונות הספר, ארגנה את העזרה לעולי אוסטריה, יסדה את "שרות נשים סוציאלי" ונבחרה לנשיאתו הראשונה, את הסתדרות נשי מזרחי וניהלה אותה בשנים הראשונות, השתתפה ביסודה ובניהלה של הלשכה לעזרה סוציאלית שליד הועד הלאומי, ששימשה יסוד למשרד הסעד של מדינת ישראל. משהחלה עלית-המנוסה מאוסטריה לרגל השתלטות היטלר עליה ב-1938, השתתפה בחידוש ארגונה ופעולתה של התאחדות עולי אוסטריה ונבחרה לנשיאתה, וכן ביסוד "פדיון שבויים" ו"מרכז העולים" בארץ-ישראל, והקדישה מרץ רב לעלית הנוער, לעזרה לנוער הדתי, ובשנות ההעפלה לקליטה ראשונה של אלפי מעפילים, בתקופת המאבק עזרה בסתר לתנועת המתחרת ובתקופת מלחמת השחרור עזבה את הסתדרות המזרחי ואת מעמדה כראש נשי מזרחי והצטרפה לתנועת החרות.
השתתפה בכמה קונגרסים ציוניים, ובקונגרס ה-24 נבחרה לועד הפועל הציוני כחברה "ויריליסטית" לכל ימי חייה.
פרסמה מאמרים בעתוני הגולה והארץ ושלש חוברות: עשר שנים לעבודה סוציאלית, עזרה יהודית לילד היהודי, עוני יהודי בוינה.
בסוף 1950 העלתה מוינה לאדמת המולדת בשליחות. התאחדות עולי אוסטריה את עצמותיו ומצבתו של הרב הראשי לוינה פרופ' צבי פרץ חיות ז"ל.
צאצאיה: בלנקה-אורה ז"ל (נישאה לבוריס (דב) שפירא (אחד המהנדסים הראשיים בחברת החשמל, ולרגל מסעה בדבר הגשמת ההחלטה שלה ושל בעלה להתישב באחד מישובי הספר, אחרי הפרעות בטבריה, נספתה בתאונה בנהריים בפברואר 1938), אסתר אשת משה אהרוני (אהרונוביץ), רות אשת אריה עזרתי (אביהן: שמואל (סם) כהן).
ד"ר משה קינסטלר
נולד פרעסצעני (הונגריה), בשנת תרמ"ג (17.12.1883).
לאביו דוד ולאמו שימה רבקה בת אריה סושהולץ. קבל חנוך באוניברסיטאות לרפואה בפקולטות בבודפסט, ברלין ופריס.
ממיסדי ארגוני הנוער הציוני בבודפסט בשנת 1903.
לקח חלק בארגון התנועה הציונית בהונגריה. והיה פעיל בתנועה במשך 25 שנה. ניהל את פעולות הקרן הקימת וקרן היסוד. והיה גם גזבר התנועה הציונית. בהונגריה.
עלה לארץ ב-25 לדצמבר 1953. רופא במוסדות "מלבן" בגבעת השלשה.