Volunteers needed for an exciting new digitization project. Click here.

Volume 8

Page 3122

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בנותיו (מזווג ראשון): הינדה אשת ד"ר אריה גורביץ בקלוב (אחדים מבני המשפחה נספו ע''י הנאצים בשנות השואה), באבל אשת אהרן גלאזמן (אם לשלש בנות נשואות: יהודית רוזנטל, שרה-חנה טולטשין וחינקה טייך בויניפג, קנדה), צינה אשת נחמן רוסבסקי במוסקבה (אם לבנים ברוסיה, בראזיל וארץ-ישראל).

בניו (מזווג שני - חסיה בת ר' אליהו שנקמן: הסופר א. ז.בן-ישי (כרך ב', עמוד 942), גור אריה (בן תורה ובעל כשרונות מתימטיים גדולים, סטודנט באוניברסיטת מוסקבה, מאסירי ציון, שנספה במאסר לאחר עינויים (ראה בכרך זה).

נכדיו בארץ: עו"ד שולמית בן-ישי (חניכת אוניברסיטאות ירושלים, שיקאגו ו"ייל" בארצות-הברית); צבי רוסבסקי (חבר מושב כפר-חיים בעמק-חפר).

גור-אריה איש הורוויץ (בן ישי)

נולד בראש-השנה תרס"ה (סוף 1904) במוהילובפודולסק (מוהילוב על נהר הדניסטר).

לאביו הרב יעקב-שמואל איש הורוויץ (עיין עליו ערך מיוחד בכרך זה). מצד אביו - נצר מגזע השל'ה הקדוש, ומצד אמו - מגזע המהר'ל (ר' יהודה ליווא בר' בצלאל) מפראג. שמו כשמו ספרו של המהר'ל "גור אריה", באור על פירוש רש"י על התורה. בצוואתו לצאצאיו ביקש המהר'ל לקרוא את בניהם - אם ירצו בכך - בשם ספרו הנ"ל ולא בשמו הפרטי, והצוואה שמרת עד היום.

למד בישיבת מוהילוב, היה מבחירי התלמידים בה, והוסמך להוראה בעודו צעיר מאד. בעל כשרונות גדולים, ובלמדו באוניברסיטת מוסקבה הצטיין בפרט במדעי המתימטיקה, וכמה מעבודותיו המדעיות עוררו תשומתלבם של גדולי הפרופיסורים.

לאחר שנתגלו קשריו עם ארגון ציוני-חלוצי במחתרת (עוד בילדותו ספג לתוכו בבית הוריו אהבת ציון, והיה פעיל בין הנוער הציוני בעירו, ובפרט בין בני הישיבה), ואת קשרי מכתביו עם אחיו בארץ-ישראל (הסופר א. ז.

בן-ישי) שהשתדל בימי ממשלת המנדט וקשיי העליה להעלותו לארץ - נאסר כמה פעמים, נחקר ארוכות אגב עינויים לגלות שמות חבריו-לארגון. מרוב עינויים וסבל גופני ורוחני חלה קשה, שכב זמן ממושך בבית-חולים, נותח ואיבד את כושר עבודתו (שהיה עובד כדי לפרנס את עצמו ולהמשיך למודיו). ניסה לצאת בחשאי ממוסקבה, ששם היה נתון תחת פיקוח חמור של הרשות, ולחזור לעיר-מולדתו, שהיא הגבול הרומני, כדי לעבור את הגבול ולעלות משם לארץ-ישראל. נתפס ונאסר בקיץ 1931, ואחר כך הודיעו שמת בתאונה בשעת בריחתו כאסיר-ציון. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים של כל אסירי ציון והמעפילים שמתו על קידוש השם והארץ, ולא זכו לדרוך על סף המולדת.

יצחק טרובוביץ

נולד א' אדר ב' תרנ"ז (1897) בקליצק (פלך מינסק, רוסיה הלבנה).

לאביו ר' מיכאל (מגזע רבנים וגדולי-תורה. אחד מאבות-אבותיו, ר' שבתי בר' יהודה טרובוביץ מעיר בובובנה שבפלך מינסק היה קרבן לעלילת-הדם בתקפ"ט (1829) בערך - "עלילת בובובנה" - בימי הצאר ניקולאי הראשון, שהעליל עליו מומר. לאחר שהעלילה נתבדתה ור' שבתי וארבעה בניו הוצאו לחופש ממאסרם "קבלו עליהם ועל זרעם אחריהם לעשות את יום השמונהעשר לירח אדר השני יום משתה ושמחה ביום הפורים בכל שנה ושנה" (מתוך "מגילת שבתי" שפירסם ההיסטוריון שמעון דובנוב ב"לוח אחיאסף", תרנ"ה 1894/5, עמוד 298-288).

למד בבחרותו בישיבות מיר וסלוצק, אחר כך החל עוסק במסחר.

נשא לאשה את שרה (סוניה) בת ר' אלכסנדר רוזנ בלום ז"ל , מיקירי בריסק-דליטא ולמדניה, חברם וידידם של הגאון ר' חיים סולובייצ'יק זצ"ל ושל ר' ישעיה קרליץ זצ"ל בעל "חזון איש".

עסק במשך כמה שנים בקבלנות של בניני-צבור מטעם ממשלת פולין. מפעילי הציונות והחנוך העברי בפולין, מיסדה ופטרוניו של הגמנסיה העברית "תרבות" ושל מפעלי-צבור אחרים בבריסק. נרשם כמה פעמים בספר הזהב של הקהק"ל, לאות הוקרה על פעליו.

עלה לארץ עם בני ביתו בתרצ"ג (1933), לאחר שחיסל את כל עסקיו הגדולים בפולין והתישב בתלאביב (קודם לכן, זמן קצר - בחיפה).

מראשית עליתו השקיע כל הונו בייסוד פיתוח מפעלי תעשיה שהעסיקו מאות עובדים והרחיבו את התעסוקה.

עליתו לארץ משכה אחריה את עליתם של רבים אחרים, בהם בעלי הון, שהשקיעו הונם בפיתוח הארץ. בין מפעליו: גאולת שטחי-קרקע מידי לא-יהודים ונטיעת פרדסים בסביבות ראשון-לציון ופתח-תקוה, גאולת הקרקע בצפון תל-אביב, ומכירתה במחיר הקרן לבונים, הוא

APA citation

Tidhar, D. (1957). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 8, p. 3122). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/8/3122