ב-1928 עבר לגור בתל-אביב וישב בה 22 שנה. עם העברת משרדי הממשלה ירושלימה ב-1950 התיישב - כפקיד ממשלתי - בבירה ויושב בה עד היום.
בתקופות 1925-1931 הרבה לשוטט. עבר את הארץ לארכה ולרחבה ברגל. ביקר גם בסוריה ובלבנון ועד ראש החרמון הגיע. היה פעמים אחדות בארצות אירופה. השתתף בקונגרס הראשון של א"י העובדת בברלין ב1930.
ב-1931 נשא לאשה את סימה בת דב וחוה גינגיס (מעולי בסרביה שעלו לארץ ב-1921).
ב-1933 יסד יחד עם א. אהרוני וד"ר ש. איזנשטדט את "ארכיון ומוזיאון של תנועת העבודה" שהועד הפועל של ההסתדרות קבלו א"כ תחת חסותו.
בשנים 1934-1942 עבד כמזכיר האיגוד למען תוצרת הארץ (המחלקה החקלאית) ולחם נגד התוצרת הזרה הערבית והגרמנית מהארץ ומן הארצות הערביות השכנות. באין הוכחות משפטיות נגדו על פעולות בלתי חוקיות שהיו קשורות במבצע זה נידון ע"י מושל מחוז לוד לתקופה ממושכת של מאסר-בית.
עם העליה לחניתה ב-1929 ונפילת 2 מכובשיה, התעורר יחידי להצניח את זכרם ויסד את הספריה ע"ש קדושי חניתה. ב-1940 עם התארגנות הבריגדה נרתם לפעילות בועד הארצי למען החייל ועשה למען איסוף ושליחת חבילות שי לחיילינו במתנותיהם בארץ ובחו"ל.
עוסק בהתמדה ובמסירות בליקוט ואיסוף דברי דפוס שונים: עתונים, חוברות, קבצים וספרים ומוסרם במתנה לעשרות ספריות צבוריות מוסדות תרבות, ארכיונים ומוזיאונים וכו' בארץ ובחו"ל.
בעצם הימים הטרופים של מסע צלב הקרס, בתקופת "אל עלמיין" ב-1942 נחלץ יחד עם א. אהרוני, ש. ארנסט, ד"ר יו"ט לוינסקי ופרופ' נ. סלושץ להניח את היסוד לחברה לפולקלור יהודי "ידע-עם". נבחר במשך כל השנים למוסדות המנהלים של המוסד. משתתף בקביעות בבטאון החברה ומפרסם בו חומר פולקלורי שונה. בשנים 1945-1948 שימש בתפקיד מזכיר כללי של "ידעעם". ארגן את הכינוס הארצי הראשון של הפולקלוריסטים בישראל שהתקיים בטבריה בשנת 1948.
במשך כל שנות שבתו בארץ עוסק הוא בשני תחביבים עיקריים הקשורים בפולקלור הישראלי: א) אוסף שירי-עם של מחברים אלמונים החל מתקופת העליה השניה ששרו אותם בשעתו. ב) אוסף ורישום ביבליוגרפי של העתונות ההיתולית לכל צורותיה הגרפיות מאז הופעתה בארץ בדפוס בשנות תרס"ט - לפני כ50 שנה, עד עתה. אוספו זה נחשב במושלם ביותר בעולם. חלק מזער מעבודותיו הפולקלוריות בכלל ומן האוספים הללו פורסמו ב"רשומות", "ידע-עם", "סיכות", "די גאלדערנע קייט", "ייוו"א בלעטער", "יידישע שפראך", "יידישער פאלקלאר" ועוד.
בנותיו: דליה, נורית.
צבי שקולניק
נולד בפבלובה ליד רוזנוי (רוסיה) בשנת תרכ"ה (1865).
לאביו מרדכי דב ולאמו שרה מרים. קבל חנוך מסורתי בן למשפחה חקלאית.
בשנת תרל"ח (1878) עלה לארץ.
עבד בהתחלה כפועל בחקלאות. ממיסדי המושבה "מזכרת בתיה" (עקרון). נשא לאשה את שרה ציפה בת אפרים שקולניק (כרך א', עמוד 406), נפטרה בעקרון, כ' אייר תש"ט (19.5.49). היה מטובי החקלאים במושבה.
בשנים הקשות ליסוד המושבה היה בין שומרי המושבה.
היה מסור לעניני המושבה כל ימיו.
נפטר בעקרון, ו' חשון תש"י (29.10.1949).
צאצאיו: רחל אשת בורדו (ארה"ב), שלומית אשת ראובן גלזר (ארה"ב), חיינה אשת יוסף הרמן (ת"א), מנוחה אשת מנחם מוניס (עקרון), חנה אשת מרדכי כהן (ירושלים), דינה אשת יהודה טופלברג (ת"א), מושה אשת יוסף גוטמן (ארה"ב), נחמה אשת דוד פרס (עקרון), אפרים נח שקולניק.
אליהו שייקביץ
נולד בשנת תרל"ב (2.6.1872) בכפר וורסקוני שבפלך פולטאבה, אוקראינה.
לאביו אברהם (ממשפחת הסופר נחום מאיר שייקביץ, שנודע בשעתו בכינויו שמ"ר) ולאמו חנה יהודית בת גדליהו ויטבסקי (נספתה בשואה בידי הנאצים בגיל 94).
למד בחדר ואחרי הכנה אכסטרנית נתקבל לגימנסיה רוסית וגמר בהצטיינות ב-1886.
לרגל שרותו בצבא הרוסי הגיע לוולקוביסק שבפלך גרודנה, ואחרי גמר ארבע שנות שרותו נשא לאשה ב-1897 את בתיה בת טוביה שיף.