בשנת תרס"ו (1906) עם פטירתו של החכם-באשי יעקב שאול אלישר, הוזמן לירושלים לקבל את משרת ראש הרבנים. אולם, רגלי הסכסוכים והמריבות שפרצו אז בקשר עם הבחירות, סרב.
שנה אח"כ, נסע לירושלים יחד עם הרב ד"ר גאסטר (רבה של הקהלה הספרדית בלונדון), כדי להשלים בין הכתות הרבות בשל מנוי החכם באשי. על ביקורו זה ופעולותיו השונות בירושלים נכתבו בשבועון "היהודי" דברים אלה : "רבנו הגדול עמל הרבה בהיותו בירושלים להוציא לפועל את רעיונו הגדול אשר בו הגה תמיד גם בשבתו רחוק מארץ אבותיו, והוא, לאחד את הספרדים והאשכנזים... אסף את רבני שתי העדות ויציע לפניהם בשם כבוד ירושלים... למנות בית דין גדול מאוחד מרבני הספרדים והאשכנזים. בית הדין הזה ינהל את כל הענינים הדתיים בארצות הקודש". פעולתו זאת לא נתקיימה במלואה.
מצב הישיבות בארץ היה בכל רע, החליט לייסד ישיבה גדולה ומשוכללת שילמדו בה גם שפות זרות והקים את ישיבת "נוה שלום". גם ביהמ"ד "דורש ציון" שעמד להסגר, במות מנהלו ר' יוסף אופלטקה, החזיק בו הרב אליהו והבטיח להנהלה את עזרתו החומרית.
חבוריו: "טוב לב", דרושים (איזמיר, תרכ"ח, ח"ב כ"י); "ישמח לבי, פסק דין ארוך בענין עזבון הגביר השר קאיד נסים שמאמה (עברית ואיטלקית, ליוורנו, תרל"ד); "תעלומות לב", ח"א שו"ת (ליוורנו, תרל"ז. ח"ב. שו"ת, ליוורנו, תרנ"ג. ח"ג. אספת דינים ע"ד חלקי השו"ע נא אמון תרס"ב. ח"ד. שו"ת ושמות הגטין, שם, תרס"ג); "הגהות לספר ישרי לב" לזקנו הרב ח"ד חזן (איזמיר, תר"ל); "זכרון ירושלים", ח"א, וכוח לאמץ עמודי התורה והוראה (ליוורנו, תרל"ד), הביאו לביה"ד יהודה סיימן מעונאבה וכתב לספר הקדמה גדולה בצרפתית, הספר מיוסד בצורת וכוח בין גר ואזרח. ח"ב, וכוח תלמודי ומוסר רבני, כ"י; "נוה שלום", כולל מנהגי נא אמון ומצרים, וסדר גט וחליצה (נא אמון), תרנ"ד, שם תר"צ); "זכרון אליהו", באור על ס' מקח וממכר לרב האי גאון . כ"י ; "דבר אליהו'', חידושי תורה כ"י. מהם נדפסו בס' שערי רחמים ח"ב עמוד ק"ו ס"י כ"ז, חלק אה"ע ; "קונטרס הכללים כל כללי השוע", כ"י; "תהלה לדוד", דרוש ליום חנוכת בית החולים של השרים ממשפחות בית מנשה - (נא אמון, תרנ"א, לפ"נ).
כתב גם הערות רבות לספרו של זקנו "ישרי לב" והביאו לדפוס (איזמיר, תר"ל).
הפילוסוף ר' אליהו בן אמוזג כותב כי סגנונו של הרב אליהו חזן אינו נופל מסגנונם של המחברים היותר מפורסמים ביהודי המערב.
באישיותו נתמזגו כל הסגולות והתכונות הדרושות לרב ומנהיג כאחד הוא היה בקי בש"ס ובפוסקים וזכה שיאמרו עליו, כי הוא "יחיד בין גדולי דורו". היה גם בקי בספרות החילונית, בחכמות ומדעים.
נפטר באלכסנדריה (מצרים) כ"ב סיון תרס"ח (21.6.1908). בהלויתו השתתפו גדולי הממשלה המצרית ובראשם סעדת איסמעיל נאזי ביי בשם החדיב עבאס חילמי פאשא נציב מצרים.
יעקב מלך
נולד בקריצבורג, פלך ויטבסק (רוסיה), כ"ח טבת תרל"ג (1873).
לאביו נחום מלך (ראה כרך א', עמוד 295) ולאמו הינדה לאה בת ר' יעקב שליק, מקריצבורג.
קבל חנוך מסורתי בשנת תרנ"ו (1896) עלה עם משפחתו לארץ.
לפי עצת שרה איטה פלמן (ראה כרך שני, עמוד 568) רכש אביו - מהגרמני סנגינגר משרונה, 140 דונם קרקע עם באר מים באדמת הכפר סומל, בקרבת הירקון (כיום - בנוי במקום זה, בית החולים "אסותא" בתל-אביב), ויעקב עזר לאביו בנטיעת פרדס בשטח זה. האב הבטיח לבנו פרדס זה. בתנאי שלא יעזוב את הארץ.
במשך הזמן נהיה למומחה בנטיעת פרדסים.
היה חבר באגודת "אחוה".
בשנת תרנ"ט, (1899) נשא לאשה את סלובה בת יצחק אייזיק בן-טובים (כרך ב', עמוד 595), נפטרה בירושלים, ל' תשרי תש"א (1.11.1940).
יחד עם חיים פלמן (כרך ב', עמוד 744) היה הראשון שמדד את אדמת אחוזת-בית (תל-אביב אחרי רכישתה ולפני התחלת הבינינים).
עבד 13 שנה כפקיד בבנק אפ"ק (בנק לאומי לישראל).
צאצאיו: בן-ציון, לאה אשת עזריאל סגל, שמואל, ישעיהו, רחל אשת ד"ר יהודה פישרמן.
אלכסנדר הלוי לויצקי
נולד בחרסון (רוסיה) בשנת תרל"ה (1875).
לאביו גרשון זליג הלוי (סוחר משכיל, חובב ציון) ולאמו רות לאה לבית בילינקיס (פעילה במעשי חסד בחרסון ולאחר זמן ביסוד מושב זקנים בתל-אביב ועוד).
אחרי פרעות 1881 בדרום רוסיה ("הסופות בנגב") עלתה המשפחה לארץ ב-1882, אך בגלל קשיי התערות