ב-1930 נבחר לחבר הועד החקלאי המקומי (הסתדרות החקלאים) וב-1931 ליושב-ראשו.
מ-1930 נשיא האגודה למען "מכבי-אבשלום". היה פעיל בין מיסדי תזמרת "כנור-ציון".
בשנות 1934/38 ניהל את נטיעתם ועיבודם של פרדסים בשטח 4000 דונם מטעם חברת "הנוטע" בנתניה, ומשחזר משם נבחר מחדש ליו"ר הועד המקומי וממשיך בכהונה זו עד היום.
כשנוצרה ב-1937 המועצה המקומית המיוחדת לאזור הכפרי של פתח-תקוה, נבחר לחבר ואח"כ לסגןנשיא של המועצה (בנשיאותו של פרץ פסקל) וב-1947 נבחר לנשיאה, ב-1939 נבחר למנהל "בוסתן" (אגודה קואופרטיבית של פרדסנים לשווק פרי הדר) והשתתף במשלחת הסינדיקט של אגודות הפרדסנים לחקירת השווקים ותנאי מכירת הפרי באירופה ואנגליה. השתתף ביסוד קופת מלוה חקלאית בפתח תקוה וחבר הנהלתה מ-1934 ואילך. מיוזמי הקמת "בית האכר" וחבר הנהלתו. חבר מרכז התאחדות האכרים וחבר בועדת העבודה ובמחלקה החקלאית של ההתאחדות.
צאצאיו: אבשלום, עדיאל.
חיים פלמן
נולד במזריץ, פלך שדליץ (פולין), ג' טבת תרל''ד (1871), לאביו ר' דב דוד הלוי (בר-אורין, סוחר אמיד ומכובד ופרנס הקהלה), ולאמו שרה איטה לבית דומב (אם הפרדסנות העברית).
ביום מלאות לו 10 שנים, ג' טבת תרמ"ה הגיע ארצה עם הוריו וכל משפחתם, אחרי שאביו השתתף ביסוד אגודת חובבי ציון במזריץ' להתנחלות עצמית בארץ ובתרמ"ג בא ארצה (עם שליח האגודה, ר' ליב רובין , שרכש את הקרקע להקמת המושבה יסוד המעלה) ורכש משק ובית בכפר הערבי סומל ואת הנתינות הטורקית, - וכשהביא את משפחתו התישבו באחוזה שבכפר סומל שאביו קרא לה "גנת דוד" (כיום בתוך שטח תל-אביב, בין הרחובות יהודה הלוי, ארלוזורוב ושלמה המלך), ואחרי מות אביו בתמוז של אותה שנה המשיכה אשתו ("אם הפרדסנות") לנהל את המשק המעורב, הפרדס, הבית וגידול הילדים.
למד תורה בבית שבפרדס מפי ר' ברוך מאיר רוזנבלום ממזריץ', שהאב הביאו עם המשפחה להיות לשו"ב ולמורה בביתו, ואחרי שזה נתמנה למנהל המושבה "יסוד המעלה" המשיך ללמוד מפי המורים שהאם הביאה אל ביתה לחינוך ילדיה בתורה וביראתשמים, והם: הרב שאול שאולזון מחברון, ר' בריל דב מרקוס מירושלים, ר' נחמן גדליה ברודר (חיבר שם בכפר את ספרו "גן ירושלים" ברוח הקבלה והיה אח"כ מראשי העסקנים בישוב הישן בירושלים) והרב יוסף גרשון הורביץ (שנתמנה אח"כ לראש ישיבת "מאה שערים" בירושלים), - ותוך לימוד תורה התמחה גם בעבודת המשק והפרדס ולא פעם רכב לפתח תקוה לעזור בעצה ובהדרכה לנוטעי הפרדסים.
נשא לאשה את חיה פייגה ממשפחת ר' יצחק לדרברג מפלוצק , מראשוני הסוחרים בירושלים, שעלתה ארצה בתרל"ה. נשאר עם אשתו בכפר, שם נולדו ילדיהם הראשונים, ועזר לאמו בניהול המשק.
משגדלו הילדים ונזדקקו לבית-ספר עברה כל המשפחה לנוה שלום שביפו. קיבל יחד עם אחיו נחמן את נציגות יקב ראשון לציון ליצוא היינות לחו"ל ואח"כ עסק ביצוא יינות מיקבי פתח תקוה ויקבים אחרים ובמסחר סיטוני פנימי ביינות, ובית-המסחר שברחוב בוסטרוס ביפו שימש גם כ"לשכת מודיעין" לעולים חדשים ו"מועדון" לשיחות והתיעצויות בענינים ישוביים.
ביפו הצטרף ללשכת "אחוה" והשתתף בבנין שכונת ''שערי אחוה" (כיום רחוב אחוה, בנוה צדק), ביסוד החדר הדתי הלאומי שהתפתח אח"כ ל"תחכמוני", וביסוד המזרחי. תמך בתלמוד-תורה "שערי תורה" ובמוסדות צדקה וחסד, והיה פעיל בארגון הקהלה ומוסדותיה. פרסם מאמרים בשאלות ישוביות וצבוריות ב"החבצלת", "הצפירה" ו"החרות" (בחתימת "תושב ו"עין רואה").
בעת הגירוש הכללי מיפו ות"א באביב תרע"ז קבל, בעזרת קשריו הטובים עם אנשי השלטון הטורקונכבדי הערבים, את הזכיון להחזקת קאנטינה בתחנת הרכבת של צמח ע"י דגניה למכירת מצרכים קלים לאנשי הצבא הנוסעים ברכבות. משפחתו התישבה בטבריה. כאן עזר בכל יכלתו ואף בסיכון עצמו ובני-ביתו להעביר את הדואר החשאי של מכתבים וכספים מאת שליחי "ועד ההגירה",שהביאום ברכבת, אל אנשי הישוב בדגניה ובטבריה לעזרת המהגרים והפליטים, וכן היה מגיש, על אף האיסור החמור. מים ומזון לאסירים הפוליטיים מהישוב, שנאסרו בהמוניהם אחרי גילוי קשר המחתרת העברית "נילי" ושהובלו בקרונות-רכבת סגורים לכלא דמשק. בכמה מקרים חמורים נתן בביתו מחסה ומחבוא לנרדפים עלידי השלטון. עם כבוש פתח תקוה ע"י הצבא הבריטי החלו הגרמנים לטהר את תחנות הרכבת מיהודים, עזב