ב-1914 נשא לאשה את חנה בת יצחק פרידמן. ב-1917 נתמנה למזכיר "פועלי ציון" בניו-אינגלנד, וב-1921 למזכיר ארצי של "פועלי ציון" בארצות הברית.
ב-1924 נתמנה למזכיר ארצי של מגבית ההסתדרות, וב-31 שנות פעולתו בתפקיד זה הצליח בעזרת חבריו וידידי ההסתדרות לאסוף 40 מליון דולר לטובת מפעלי ההסתדרות בארץ, לרכז את המוני הפועלים היהודים באמריקה לברית אחוה ולאהדה ועזרה פעילה לתנועה החלוצית במולדת ישראל, וכן לרכוש למדינת ישראל את אהדתם ותמיכתם של ארגוני-הפועלים הכלליים הגדולים שבאמריקה. מ-1930 ואילך ארגן שיירות עממיות לביקורי תיירות בארץ, ומאז ואילך ביקר גם הוא עצמו שמונה פעמים בארץ, וביחוד גדל והתרחב מפעל זה מאז קום המדינה, והרחיב וחיזק את קשרי האחוה בין המוני העם בארה"ב ובין ישראל.
היה ציר בקונגרסים הציוניים מ-1925 ואילך, חבר הסוכנות היהודית בארצות הברית וחבר הנהלת המגבית המאוחדת למען ישראל.
פרסם מאמרים ב"פורברטס", ב"קעמפער" וב"דבר".
ב-1956 בא להשתקע בארץ והנו מנהל מחלקה לעניני אמריקה וקנדה בועד הפועל של ההסתדרות ונציג בישראל למגבית ההסתדרות בארה"ב ובקנדה.
על שמו נקרא בית ה"פרבאנד" (הברית הלאומית של הפועלים היהודים באמריקה), שנחנך ב-1956 בתלאביב במטרה לשמש מרכז לעידוד התיירות העממית היהודית מארה"ב לישראל ולסמל את הקשר בין הפועלים היהודים באמריקה ובישראל.
בניו: יצחק, ברוך.
זלמן לוינברג
נולד בטלסי (לטביה), בניסן תרס"ט (22.4.1909).
לאביו הרב יהושע זלמן לוינברג (אב"ד בקהילת טלסי בקורלאנד (לטביה) ולאמו מרים בת זלמן הופמן. קבל חנוך מסורתי, אוניברסיטה בריגה.
קצין שלטון בית"ר העולמית. נציב בית"ר בלטביה וליטא.
עתונאי. מנהל העתון היומי "מארגנפאסט" בריגה.
עלה לארץ בשנת 1939.
בשנת 1949 נשא לאשה את רחל בת משה רוזנקוביץ. מעורכי "המשקיף" ומנהליו.
מראשי הגיוס לבריגדה היהודית במלחמת העולם השניה מטעם הצ"ח, חבר "מרכז לגולה" לארגון הבריחה של שארית-הפליטה באירופה.
אסיר במלחמה לדגל ולסמל עברי בבריגדה.
בהנהלת הוצאת "מודיעין" בע"מ (מסוף 1948).
יצא בשליחות כמה פעמים לארצות אירופה.
ממנהלי העתון "מעריב" ודפוס "מעריב" בע"מ. בניו: יהושע זליג, עמירם.
שרגא פייבל שלמה שניצר
נולד בשנת תקצ"ח (1838) בירושלים.
לאביו ר' מרדכי , "אבי האמנות בירושלים" (ראה ערכו בכרך זה, בעמוד 3031), ולאמו פייגא, שעלו לארץ בשנת 1805 מוילנא.
למד בת"ת ובבית המדרש עד שגדל.
נשא לאשה את רבקה יהודית בת ר' מוניש באר (מחללי הרעש בשנת תקצ"ז (1837) בצפת).
בהיותו איש אמיץ ובעל כושר הופעה נאה ויודע ערבית נתמנה למוכתר העדה האשכנזית בירושלים וידע ליצג בכבוד את עניני העדה וראשיה וחבריה בפני שלטונות המינהל הטורקי והמשטרה. היה גם שמש ראשי בבית-הדין של האשכנזים, ובתפקידו זה היה עליו גם "להלקות עוברי עבירה", שנדונו לכך ב"בית הועד" (בימים ההם היתה סמכות חוקית לבית-הדין הדתי להטיל אף עונש גופני על מפירי חוקיו והוראותיו), וכן שימש בתור "קאוואס" בתלבושת רשמית לרבנים הראשיים ר' ישעיהו ברדקי, ר' מאיר אוירבאך ור' שמואל סלנט והיה צועד לפניהם בלכתם לביקורים רשמיים ולקבלת פני מלכים ונסיכים שביקרו בעיר הקודש. כן היה שומר