Volume 9

Page 3255

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

תדרות הציונית העולמית בארצנו. ביזמת וארבורג נוסדו "חברת הכשרת הישוב", ''החברה למסחר" (לניהול עסקי יצוא ויבוא בשרות הישוב במגמה קונסטרוקטיביתלאומית) ושתי חברות "פלשתינה" לעסקי מקרקעין, אחת למטעים ואחת לשיכון, בהן השקיע גם מהונו הפרטי, ובאמצעות החברה "פלשתינה" לשיכון נרכשו לפני מלחמת-העולם הראשונה השטחים הראשונים להרחבת תל-אביב ולבנין הדר הכרמל בחיפה ותלפיות בירושלים. כן תמך ביסוד תחנת-הנסיונות החקלאית בעתלית, בראשותו של אהרן אהרנסון . ידע להעריך גם את התרבות הרוחנית ולתמוך בה. פעל רבות לטובת המלון של אליעזר בן-יהודה (אחד מכרכיו הוקדש לשמו) ותמך בהצעה ליסד אוניברסיטה עברית בירושלים. כן עמד לצד הישוב ב"מלחמת השפות" ובדרישתו להנהגת השפה העברית כשפת-ההוראה היחידה בבתי-הספר בארץ, וקידם את העברת בתי-הספר לרשות ההסתדרות הציונית.

בשנות מלחמת-העולם הראשונה נבצר ממנו להמשיך בעבודה המעשית של ההסתדרות הציונית, אבל שמר על שלמותה ועל קיום הקשר עם חלקי התנועה שמשני עברי החזית, פעל לעזרת הישוב במצוקתו וביחוד השתמש בקשריו עם אישי הצמרת הצבורית והאינטלקטואלית בגרמניה למען הפעלת השפעה גרמנית על ממשלת טורקיה הקיסרית, בעלת-הברית של גרמניה במלחמה, לבל תבצע נגד היהודים בארץ אותה תכנית-השמדה שביצעה נגד הארמנים.

באופן רשמי נשאר נשיא ההסתדרות הציונית העולמית במשך כל שנות המלחמה וגם אחריה, אך מרכז הפעילות המדינית והכלכלית עבר ללונדון, לרגל ''הצהרת בלפור" והכנתה ותוצאותיה, ובכינוס העולמי הראשון של ההסתדרות הציונית אחרי המלחמה, בועידת לונדון 1920, מסר את הגה התנועה לידים אחרות (פרופ' חיים וייצמן), ועבר לשרת את הגשמת המפעל הציוני בידיעותיו המקצועיות.

משיסדה ההנהלה הציונית, בעקב החלטת הקונגרס הי"ב (1921), את תחנת-הנסיונות החקלאית בארץ, נתמנה למנהלה הראשי, ומשנפתחה האוניברסיטה העברית הועמד בה בראש המכון ללימודי הטבע.

יסד את אגודת הבנה בארץ-ישראל וב-1929 את אגודת האשכוליות בארץ-ישראל.

בשנותיו האחרונות חי בברלין, ועוד נפלו בחלקו יסורי הדיכוי וההשפלה של יהודי גרמניה מצד המשטר הנאצי, אך בגלל התרופפות בריאותו נבצר ממנו לחזור ארצה.

נפטר בברלין, ח' שבט תרצ"ח (10.1.1938). בניו העלו את שרידי גויתו לא"י והביאום ביום ט"ו תמוז ת"ש (21.7.40) לקבר באדמת דגניה, אשר רב חלקו של המנוח בהקמת ישובה הפורח.

בניו : אדגר (1893), גרטרוד (1895), זיגמונד (1896), גוסטב (1900).

על שמו נקראו רחוב בתל-אביב ונקודות-ישוב חקלאיות (כפר-ורבורג ושדה-ורבורג) בארץ.

במלאות עשר שנים לפטירתו יצא לזכרו "ספר ור

בורג" מאת ד"ר יעקב טהון, על-ידי הנהלת ההסתדרות הציונית וחברת הכשרת הישוב, בהוצאת "מסדה", תלאביב, תש"ח.

הרב זלמן ליב הלוי לוינטאל

נולד בירושלים בשנת תרל"ז (1877).

לאביו הרב דובער הלוי ב''ר אהרן הלוי (ידוע בשם: ר' בעריל שוחט) ולאמו לאה בת הרב נתן קרנל , מנכדי התיו"ט (ראשוני המשפחה עלו לארץ. עוד בשנת תק"ס (1800) והתישבו בטבריה ור' זלמן ליב היה מצד אביו דור חמישי בארץ ומצד אמו דור רביעי. - מצאצאי ר' נפתלי כץ, ה"חכם צבי" ועוד מגדולי ישראל בדורות העבר).

למד בישיבות.

נשא לאשה את אסתר רחל בת ר' יעקב ובר ובזיווג שני נשא לאשה את מנוחה בת ר' זאב בן-ציון חשין.

כל ימיו היתה תורתו אומנותו והיה מורה ומחנך ואח"כ גם ראש בישיבת "חיי עולם" של עדת החסידים בירושלים.

היה חסיד נלהב לפי נוסח סטולין וקיידאנוב, קנאי לתורה ולמצוה וגם רך ונוח לבריות.

ביזמתו נוסדה ''משמרת שבת" בירושלים והוא הצטיין בה בפעילותו ובכושרו המיוחד להחזיר חוטאים למוטב בדרכי נועם. כן דאג לשמירת כבוד השבת גם בגשמיות, וביזמתו נאספו חלות ומנות בשר והיה מחלק בסתר בכל ערב שבת לעניים הגונים, שגם הם יוכלו לענג את השבת. ביחוד הגדיל לעשות בעזרה לעניים בתקופת המצוקה והרעב בשנות מלחמת-העולם הראשונה.

כשביקר הבארון רוטשילד בארץ בשנת תרע"ג (1913) התיצב לפניו ר' זלמן ליב בראש קבוצת לומדים, שהגישה לנדיב תזכיר שהכיל תכנית מעשית מפורטת להתנחלות בני הישיבות על הקרקע. מתוך אהבת הארץ היה מסייר בישוביה הישנים והחדשים ליהנות למראה גידול בנינה וישובה. בדרכיו היה מתענין בספרים ובכתבי-יד עתיקים, וכך עלה בידו לגלות כתב-יד של

APA citation

Tidhar, D. (1958). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 9, p. 3255). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/9/3255