הסוכנות היהודית במדור הבטחון לישובי הספר, ומשמש קצין מקשר בין הסוכנות, המשטרה וצה"ל.
צאצאיו: קטינה (מאמה : צלה שטיינגרט); מרים (מאמה: מרים בת שמואל תג'ר); נחומאבה (אבא), יזרעאל (מאמם : טובה בת שמחה קוסובסקי).
יחזקאל ניסנוב
נולד בשנת תרמ"ו (1886) בטמיר-חאן-שורה שבחבל דאגיסטאן, פלך קאוקאז שברוסיה.
לאביו שמעון ולאמו שושנה. בהרי קאוקאז חיו העממים השונים במשטר-שבטים של פשטות, ישרנות ואבירות-גבורה, בה כל איש נושא נשק וכל קיבוץ מוכן להגן על עצמו באומץ ולכל גבר יקרים החופש והכבוד מהחיים. במשטר זה חיו שם גם "היהודים ההריים", חפשים, גאים ובעלי קומה, שההשפלה הגלותית לא כפפתה, ובאוירה זו גדל גם יחזקאל ניסנוב משחר ילדותו. אך על הגבורה לבדה אי אפשר לחיות, ובגיל 12 ירד לכרך באקו ללמוד מלאכת החייטות, ואח"כ עבד במקצוע בתור פועל.
בבאקו שלטו המשטרה והבולשת של הצאר, וכאן הוכרח בן ההרים לכפוף את קומתו ולהסתגל לחיי השעבוד הכפול, בתור פועל ובתור יהודי. הצטרף ל"פועלי ציון", שמע שיעורים בתולדות ישראל ושיחות בעתידות ישראל במולדת האומה, ובנפשו גברה התשוקה להפעיל בה את מסורת החופש והגבורה. ביחוד הושפע מהחוברת "נאשה פרוגראמה" (הפרוגרמה שלנו) מאת מ. אוסישקין, בה קרא לצעירי ישראל ללכת לעבוד שלש שנים בארץישראל בחקלאות ובשמירה. דחיפה ראשונה ללכת נתנו לו הפרעות בארמנים, שהתחוללו אז בבאקו ועוררו בו את החשש, שתנועה כזו עלולה לקום גם נגד היהודים. וכשפרצו אח"כ הפרעות בקישינוב הרגיש דחיפה נוספת לעזוב את ארץ הפורעים לא לשלש שנים, אלא לצמיתות.
ב-1906 עלה לארץ, הלך ברגל מחיפה לזכרון יעקב והחל עובד כפועל חקלאי. אך העבודה בחסות שמירה זרה לא סיפקה אותו, וכשהחלו הדיבורים בין הפועלים בענין יסוד שמירה עברית, הצטרף למיסדי הסתדרות "השומר" והיה מטובי חבריה המוכשרים וגילה אומץ וזריזות במצבים מסוכנים.
נשא לאשה את רבקה. המשיך בעיסוקו המסוכן, שראה בו את יעוד חייו והלך לכל מקום שנשלח. פעם נסע עם חברו צבי נדב ממרחביה, שנוסדה לא מכבר, למושבה יבנאל, בעגלה רתומה לפרדות, בה הובילו "כלים" לצרכי שמירה והגנה. בעברם ליד הכפר שרונה לשעבר, שהיה אז כפר ערבי בהר שממערב ליבנאל, חסמו את דרכם חמשה שודדים ערבים רעולי פנים וניסו לגזול מהם את הפרדות. צבי נדב דפק בפרדות לפרוץ ולעבור בין השודדים ויחזקאל פעל באקדוחו לחפות על הנסיגה, השודדים נבהלו מיריותיו ופנו לברוח, אך אחד מהם ירה תוך מנוסה ופגע בראשו של יחזקאל, ודבריו האחרונים היו: "הרגו אותי, אבל את הפרדות לא נתתי לגזול!" כך נפל יחזקאל ניסנוב במלחמת-גבורה, כ''ה שבט תרע"א (23.2.1911) והובא לקבורה ביבנאל, ולאחר זמן הועברו עצמותיו לבית הקברות של חללי. "השומר" בכפר גלעדי.
בתו: יחזקאלה. אמו ואחיו כבר היו אז בארץ. כשהובאה גופתו ליבנאל, התיצבה אמו לידה וקראה "ברוך השם, ברוך השם !" בכך הביעה את קורת רוחה העגומה על שבנה עמד בכבוד על משמרתו עד טיפת דמו האחרונה.
אחיו צבי (ראה ערכו בכרך זה) אמר לגאול את דמו, אך חבריו ב"השומר" מנעוהו, לבל יגרום תסבוכת וצרות ורדיפות מצד השלטונות.
צבי ניסנוב
נולד בשנת תרמ"א (1881) בטמיר-חאן-שורה שבחבל דאגיסטאן, פלך קאוקאז שברוסיה.
לאביו שמעון ולאמו שושנה. גדל ונתחנך במסורת החופש והגבורה של "היהודים ההרריים" (המתוארת בערך של אחיו, יחזקאל ניסנוב. בכרך זה), ואחרי שאחיו הצעיר ממנו, יחזקאל, כבר היה שנים אחדות שומר בארץ הרגיש צורך וחובה להקדיש גם הוא את אומץ רוחו וגבורתו לחיזוק בטחונם של היהודים המחוננים עפרות ארצנו ומחיים את שממותיה, ובשנת 1910 עלה לארץ עם אשתו ורה דבורה בת צבי ועם אמו, התיצב בפני ועד "השומר", נתקבל מיד לחבורה ונשלח לשמירה במסחר, (כך קראו אז לכפרתבור, בשמו הערבי הקודם).
בנסעו למקום-שרותו הראשון קיבל מאמו הזקנה, שנסעה אתו מיבנאל לכפר-תבור, עוד בדרך את השיעור