באין באפשרותו להשתקע בארץ חזר ב-1919 לארה"ב. אבל נשאר כאזרח מסור לארץ-ישראל העברית ופעל למענה כל ימיו.
היה ממניחי היסוד ל"געווערקשאפטן" וה"פערבאנד" והתנועה "למען ארץ-ישראל העובדת" בארה"ב ויסד סניפים לתנועה זו בניו-בראונזוויק ובאוסברי-פארק שבניו-ג'רסי, בווילמינגטון ובמיאמי שבפלורידה.
ממיסדי "האגודה למען הספקת חמרים לישראל". שיתף פעולה עם זאב שינד ויעקב דורי ואחרים בעניני מחתרת ההגנה בארץ ובעניני רכישת ספינות להעלאת מעפילים.
ב-1946 נבחר לקונגרס הציוני ואחרי הקונגרס בא מבאזל לביקור בארץ וקיבל הוראות מסוימות לביצוע בעניני מחתרת ההגנה.
פעיל כל הזמן למען המגבית המאוחדת, מפעל המלוה, האוניברסיטה העברית, הטכניון, מכון וייצמן, קרן נורמן (הקרן האמריקאית למוסדות תרבות בישראל), ארגון אמהות עובדות, ועוד, וכן בארגונים יהודיים לעניני דת ותרבות וחינוך באמריקה.
בשנים האחרונות ביקר כעשרים פעם בישראל. בביקורו בסוף 1956 וראשית 1957 כאורח משרד הבטחון סייר בכל שטחי סיני.
בחגיגות יובלו הששים הגיעו ברכות מכל רחבי ארצות הברית ומראשי הישוב במדינת ישראל.
אלכסנדר ברוואלד
נולד בשנת תרל"ז (3.3.1877) בברלין שבגרמניה.
גדל במשפחתו באוירה רחוקה מיהדות. גמר גימנסיה ריאלית, למד בפוליטכניון שבשארלוטנבורג והוסמך לאדריכל.
כשמילא את חובתו לשרת בצבא גויס לצי-המלחמה הגרמני והגיע בו לדרגת קצין, אף כי בדרך כלל לא היו יהודים מצויים בחיל הים. שהיה מיוחד לימאים ולבני משפחות גרמניות מיוחסות. ואח"כ במלחמת העולם שירת אף בתור מפקד צוללת, תפקיד שרק בחירים ביותר זכו בו.
נשא לאשה את לאה שארלוטה בת נטע אייזנברג (נפטרה בירושלים, כ' אב תרצ"ז-28.7.1937).
הגיע באדריכלות לרמה גבוהה. תיכנן וניהל הקמת בנינים מונומנטליים בברלין (בעד תכניתו לבית-הנכאת לאדריכלות בברלין קיבל מדליה). שימש יועץ לממשלת פרוסיה בעניני בינוי ובנין וקיבל את התואר "יועץ בנין מלכותי".
כשהחליטה חברת "עזרה" ("הילפספראיין'') של יהודי גרמניה לגשת להקמת "בית-הספר הגבוה (או התיכון) לטכניקה" בחיפה, הזמינה אותו להכין את התכנית. לשם כך בא לחיפה ב-1912, למד את הנוף והסגנון המזרחי ושילובם זה בזה, ובהתאם לכך הגשים בתכנית את מגמתו להחיות את הסגנון המזרחי המובהק בבנין לפי דרישות האדריכלות החדישה. לרגל עבודתו זו בא במגע קרוב עם ד"ר שמריהו לוין , שיצג את הציונים בועד המנהל, והושפע ממנו להבנת שאיפותינו הלאומיות, ובהדרגה הגיע לאהדה להן ובסוף גם להזדהות גמורה, ועבודתו המקצועית נהפכה כאן להגשמת אידיאל גדול של החיאת העם והארץ.
כשחזר לגרמניה היה ציוני מושלם לא פחות מאחרים. אך במלחמת העולם שירת את מולדתו הגרמנית כאזרח נאמן עד הסוף. ובשנים הראשונות שלאחר המלחמה המשיך את עיסוקו באדריכלות פרטית ובשרות הממשלה בברלין.
ב-1923 הוזמן ובא להורות אדריכלות בתכניון החיפאי, בממדיו הצנועים בימים ההם. עסק גם באדריכלות פרטית כמתכנן ויועץ ושופט בתחרויות של תכניות לבניני צבור חשובים, וכשהוחזר "ארמון ויקטוריה אוגוסטה" שעל הר הזיתים לרשות ממשלת גרמניה, מינתה אותו לנציגה בתיקוני הנזקים שנגרמו בו בעת היותו מוחזק בידי השלטון הבריטי.
נפטר בירושלים ה' חשון תרצ"א (27.10.1930).
יוסף אוקראינץ
נולד י' מנחם אב תרמ"ה (11.7.1885) בדרוהיצ'ין ב', פלך גרודנו, רוסיה.
לאביו שלמה ולאמו גישה בת ר' שמעון גראטש, קיבל חינוך תורני ולאומי. גמר פרוגימנסיה רוסית ובית-ספר טכני, בו התמחה במקצועות: הספקת מים, ביוב, אינסטלציה סניטרית, חימום מרכזי וקידוח בארות ארטיזאניות.
ב-1907 נשא לאשה את חיה בת ר' זאב קריינס. ניהל משרד טכני משלו וביצע עבודות במקצועותיו תחילה בבריסק דליטא ואח"כ בחארקוב. היה חבר פעיל בועד האודיסאי של חובבי ציון לבריסק דליטא והסביבה וחבר הועד העירוני של הסתדרות הציונים בבריסק ואח"כ בחארקוב, שם היה גם חבר הנהלת חברת