Volume 9

Page 3298

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

"העתיד", שהוציא ש"י איש הורביץ ב-1910-1909 בברלין, היה הוא העורך-בפועל והוא שתרגם בו את דבריהם של מרטין בובר , פרופ' לודוויג שטיין, פרופ' הרמן כהן, ד"ר נתן בירנבוים ועוד. השתתף ביסוד בית הועד העברי, בו הרצו גדולי חכמי ישראל מברלין ואורחים מערים אחרות ומארצות אחרות. טיפח גם התרבות היהודית העממית בלשונה האידית כיו"ר האגודה הספרותית על שם יעקב גורדון וניהל בה את הלהקה הדרמתית, וכן הופיע בלהקות-תיאטרון יהודיות נודדות, שבאו להציג בגרמניה.

להזמנת הד"ר יוסף לוריא , שניהל בארץ את עניני החינוך העברי מטעם ההסתדרות הציונית, עלה ארצה ב-1914 לשמש בתור מורה ביפו ולנהל בתור במאי את פעולות "חובבי הבמה העברית", והישגיו הצדיקו את הזמנתו.

אחרי פרוץ מלחמת העולם באותה שנה גורש מהארץ, ביחד עם רבים אחרים, בתור "נתין האויב", לאלכסנדריה של מצרים. שם היה מורה ב"גמנסיה הרצליה בגולה" לילדי המגורשים והפליטים, בהנהלתו של ד''ר ח. בוג רשוב (בוגר) ופעיל בעבודה תרבותית צבורית, ממיסדי המועדון העברי, חבר פעיל באגודה הספרותית והאמנותית על שם גולדפאדן והרוח החיה בפעולות החברים הגולים של "חובבי הבמה העברית", שהמשיכו באלכסנדריה את הפעילות התל-אביבית והציגו בעברית ובאידית.

כשחזר לארץ אחרי המלחמה והוזמן לשמש במאי בלהקת חובבי הבמה העברית בירושלים. היה מורה בבית-המדרש למורים, בבית-הספר למסחר ובבית-הספר לבנים. היה פעיל ב"הגנה" ובפעילות תרבות לעם, ממיסדי בית העם בירושלים, קיים קשרי ידידות ושיתוף פעולה עם אנשי הרוח בספרות ובאמנות. ביחוד התמסר, למרות היותו ממוצא אשכנזי, להעלאת רמתם התרבותית והצבורית-הלאומית של בני עדות המזרח, והיה הרוח החיה ב"הסתדרות חלוצי המזרח" ונבחר ברשימת הספרדים לאספת הנבחרים הראשונה.

ב-1926 ביקר בשליחות-תעמולה של הקהק"ל ברומניה, פולין ואוסטריה ועורר ענין רב גם כלפי תפקידה של הארץ במרכז לתחיה תרבותית לאומה כולה.

אחרי שנים מספר הועבר להוראה בתל-אביב וגדול היה חלקו בפיתוח התרבות והאמנות בעיר. עבודתו זו עשה בתנופה רבה בכתב ובדיבור. בפרסום מאמרים והערכות בעניני ספרות ואמנות ודברי הגות התחיל עוד בחו"ל, בעתונות האידית והעברית שבמלכות רוסיה (פריינד" הפטרבורגי, "הצפירה", ו"היינט" הווארשאים) והמשיך בכך כל השנים בעתונות העברית מכל הזרמים והכיוונים בארץ, כי בכל עתון נתקבלו דבריו בכבוד וברצון. ערך חוברות וקבצים בענינים צבוריים שונים, וביחוד בעניני תיאטרון ואמנות. ערך עשרות כתבי-יד. תרגם מחזות וסיפורים רבים בספרות יפה כללית ובבלטריסטיקה היסטורית מיצירות גדולי הסופרים באידית (י. ל. פרץ, יעקב גורדין, אברהם רייזין, דוד פינסקי ועוד) ומהספרות העולמית (ביניהם "נתן החכם" ללסינג ו"סולון בלודיה" להרצל), וכמה מהמחזות שתרגם הוצגו

על במות הארץ ותרם להצלחתן גם ביעוץ אמנותי.

הסברותיו בספרות ובאמנות הגיעו מפיו במישרין לאזני אלפים ורבבות בערים ובכפרים, בהם פעל כמרצה מחונן ומצליח במשך כל השנים. בתחילה עשה זאת מתוך דחיפה עצמית להפיץ דעת ותרבות בשדרות רחבות בישוב. אחר-כך הוזמן לפעול גם מטעם מוסדות. כך היה מרצה מטעם מועצת פועלי תל-אביב, אח"כ מטעם המרכז לתרבות של הסתדרות העובדים הכללית, ובאחרונה מטעם משרד החינוך והתרבות של מדינת ישראל. כן היה מרצה לאמנות הדיבור בסמינריון לשיפור הלשון מטעם מחלקת התרבות של המדינה. באחרונה התמסר להכשרת שחקנים עולים חדשים בעלי ותק מחו"ל להופעה בעברית בארץ במסגרת תיאטרון עממי של עולים.

נפטר בתל-אביב, ד' אדר תשט"ז (16.2.56).

צאצאיו: אביבה אשת הסופר אברהם קריב, עמנואל (קצין במטה המשטרה), גאולה (מורה) אשת צבי אשל.

ד"ר שמעון אנטין

נולד בפיטיגורסק (רוסיה-קוקאז) בשנת תרכ"ט (10.9.1869).

גמר גמנסיה בסטורופול. למד רפואה באוניברסיטה בבון (גרמניה).

עבד כאסיסטנט בבית החולים בברלין.

בשנת 1897 עבר לקהיר (מצרים) ועבד שם כרופא פרטי.

אחרי שהד"ר אהרן מזי"א עזב את המושבה ראשוןלציון, פנתה המושבה לחו"ל לבקש אחרי רופא. באו

ב-1901 בהסכם עם ד"ר אנטין שעלה לארץ.

בראשון לציון שירת 4 שנים (עד 1905) והתחבב מאד על תושבי המושבה והכפרים הערבים השכנים.

הגיש עזרה לנצרכים לא על מנת לקבל פרס. נפטר י"ט אב תרפ"ה (9.8.1925). צאצאיו: צפורה אשת זלמן ילין, יוסף,

APA citation

Tidhar, D. (1958). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 9, p. 3298). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/9/3298