בעת מותו בשנת 1921 של איש המדע והאנרכיסט הידוע הרוזן פיוטר קרופוטקין והעלה יחד עם גב' סימיונובה, סטודנטית מאותה הפקולטה, זר פרחים על קברו בשם הפקולטה למדעי החברה והכלכלה של האוניברסיטה המוסקבאית. (גב' סימיונוב היתה מזכירתו של מלנקוב בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה). השתתף בהפגנת הסטודנטים למען חופש המצפון והמחשבה לאחר אסיפת אזכרה ל-10 שנים למות הסופר הרוסי הנודע לייב טולסטוי שהתקימה במוסקבה בשנת 1920 באולם הקונסרבטוריה הגדולה ברחוב ניקיטסקאו ורק במקרה לא נאסר אז. עוד בהיותו סטודנט, לפני שהוסמך ע"י האוניברסיטה המוסקבאית, עבד במכון לחקר כלכלי בהנהלתו של פרופ' קונדרטיאב שע"י מיניסטריון הכספים במוסקוה.
היה פעיל התנועה הציונית ברוסיה ובמיוחד בתנועה ובארגוני הנוער הציוני והחלוצי. היה חבר הועד המוסקבאי של ההסתדרות הציונית שבה השתתפו פרופ' צבי בלקובסקי, סעדיה גולדברג וד"ר א. ביכובסקי. היה יו"ר ארגון המתלמדים "החבר" בויטסבק ; חבר ועד "החבר" במוסקבה וחבר הועד המרכזי של ארגון ציוני של הנוער המתלמד "החבר". היה בין היוזמים והלוחמים בועידה התשיעית של "החבר" בלנינגרד בינואר 1924, בעד אחוד כל ארגוני הנוער הציוניים וגם המגשים של אחוד הסתדרות "החבר", "הסתדרות" ו"קדימה" לארגון ציוני אחד י. ו. או. ס. ס. - הסתדרות המאוחדת של הנוער הציוני ברוסיה, ונחשב לאחד ממנהיגיו.
סייר ברחבי רוסיה, אוקראינה ובילרוסיה כמארגן ותעמולן. טיפל בהוצאות פרסומים ציונים רבים בלתי ליגליים, השתתף בועדות של ארגוני הנוער הציוני במוסקבה ובלנינגרד והיה גם קשור לתנועת "החלוץ" הבלתיליגלית שבראשה עמד שמואל שניאורסון ז"ל.
היה בין המוציאים לאור (1922) את העתון הליגלי ברוסית "הסטודנט העברי" והיה מפרסם באופן בלתיליגלי (יחד עם מקס נמצאבי, סגן אלוף שנהרג בשנת 1949 ומרק פייגין שנהרג בשנת 1947) על גסטטנר חומר לתעמולה ציונית וגם פרסם מספר חוברות וביניהן של י. בן צבי על ארץ ישראל והוא גם כתב הקדמה לחוברת זו, שבה הציג לפני הנוער הציוני במחתרת את המחבר. היה בין מיסדי "החבר הצעיר", ארגן (יחד עם מר נחום לוין, כעת חבר הכנסת) מספר נשפים באולם המוזיאון הפוליטכני (האולם הגדול של הקונסרבטוריה) על נושאים אמנותיים וספרותיים, בהשתתפותם של אמנים וסופרים בעלי שם (אחד מהם היה בחסותו של מר לונצרסקי. שר ההשכלה העממית באותו זמן) שהתפרסמו ומשכו קהל רב, מבלי שמי שהוא (אפילו בחוגים ציוניים) ידע שהענין אורגן וההכנסה מופנית לקופת ההסתדרות הציונית "החבר". עמד בקשר תמידי (שנמשך גם בארץ) עם פרופ' דוד שור שהיה עוזר ומגן של הציונות במוסקבה ולפי עצתו יזם ועד לאוסף חומר לספריה הלאומית בירושלים והיה יושב ראש שלו. מסר למשלחת ההסתדרות (ד. בן- גוריון ויהודה קופלביץ) שבקרו במוסקבה בשנת 1923, בעת תערוכת החקלאות, את גליונות עתון "פרבדה" (בטאון של המפלגה הקומוניסטית) מכל שנות הופעתו - דבר שהיה יקר המציאות ונמצא רק במספר מועט של אקסמפלרים אף ברוסיה עצמה - אולם אוסף זה לא הגיע לארץ. עם בואו ארצה מסר לספריה הלאומית דו"חים סטנוגרפיים על כל ועידות המפלגה הקומוניסטית וגם ספר על הציונות, שהוצא ע"י המטה הראשי של המשטרה ברוסיה לפני המהפכה. נאסר פעמים מספר במשך השנים 1920-1924 ובשנת 1924 לאחר מאסר ברכבת בדרך ממינסק ללנינגרד וישיבה בבית הסוהר במינסק, נידון לגירוש לסיביר לשלש שנים, ופסק-דין זה הוחלף אחרי-כן לגירוש מרוסיה.
הגיע ב-2 לספטמבר 1924 לארץ עם קבוצת צעירים וצעירות שאתם היה אסור לאחרונה. בתא מבודד שבו ישב בעיר מינסק בזמן המאסר האחרון חבר הימנון האסירים (מנגינת "ארץ מולדת") שבאותה התקופה שרו לוחמים ציונים צעירים ברחבי רוסיה, בארגוני הנוער הציוני ובמקומות הגירוש, ונחשב להימנון הנוער הציוני.
בכינוס הארצי של יוצאי ההסתדרויות של הנוער הציוני ברוסיה, שהתקיימה בתל-אביב ב-1924, דרש המשכת העבודה למען הציונות הרוסית והגשמת האידיאל החלוצי ע"י הליכה לכפר. הוא גם אירגן עם עוד מספר עסקנים, ציונים צעירים, נחום לוין, דב טובבין (כיום שופט מחוזי בחיפה),דב גרבר, מנחם ריבלין, אחים אלכסנדר והעו"ד שמואל פישילב, אריה צנציפר, משלחת בחוץ-לארץ לארץ של ההסתדרות המאוחדת של הנוער הציוני שפתחה פעילות ניכרת של ארגון, הסברה ותעמולה ועזרה לציונות הרוסית והיה פעיל בה בשנים 1924-1930.
השתתף יחד עם מנחם ריבלין במשלחת בשם ההסתדרות המאוחדת של הנוער הציוני ברוסיה בקונגרס הציוני ה-14 בוינה בשנת 1925 וגם ייצג אותה בקונגרס ה-15 בבזל בשנת 1927. היה אחד מפעילי הנוער שבמלחמה עבור הציונות הרוסית בשנים 1924 עד 1931 באספות שונות בפריז והעתונות, החל במאמר הראשון שלו שפורסם ב"דבר" "על ציונות רוסיה שנשכחה".