השתתף כנציג הסטודנטים העברים מרוסיה בכנס עולמי של הסטודנטים בוינה בשנת 1925.
עם בואו לארץ נמנע עם אלה שהלכו מיד למושבה ולכפר "לכבוש עבודה" והצטרף לפי המלצתו של בנימין וסט, חבר מרכז ה"חלוץ" ברוסיה ל"חבורת הדרום" בנס-ציונה - רחובות ועבד בפרדסים, בכבישים (כביש נס-ציונה רחובות ועוד) ובמחצבות. עבד זמן-מה בנסציונה כפועל בודד ואחר-כך המשיך את עבודתו החלוצית כפועל בדגניה א'.
אם-כי הסתגלותו לחיי עבודה לא היתה קלה, הוכיח כי פועל עברי שוה לפחות ביכלתו לפועל ערבי וקראו לו, בחפירת בורות ונטיעת פרדסים חדשים : "טרקטור". עבודה זו הטביע את חותמה על גישתו לבעיות סוציאלוית וקשרה אותו קשרים נפשיים עם רעיונות רבים הקשורים בתנועת העבודה בארץ.
בהיותו פועל חקלאי היה פעיל בהסתדרות העובדים הכללית בתקופה זו, ולחם בעד מזוג רעיון מדינה עברית ותנועת עבודה ונגד פילוג בין ז'בוטינסקי לבין תנועת העבודה. לחם בעד איחוד הכוחות שמצא את ביטויו, בין יתר הדברים, בהתנגדותו ליציאת הרביזיוניסטים מ"החלוץ" ובתמיכתו בהסכם בין ז'בוטינסקי-בן-גוריון . בשטח המדיני היה באותו תקופה בין התומכים הפעילים ברעיון הקולונל וודז'ווד לקביעת ארץ-ישראל לדומיניון בריטי.
עם בואו לארץ הצטרף ל"הפועל הצעיר" והיה בין מיסדי קבוצת העמלנים אחרי שנת פעילות ב"הפועל הצעיר". בקבוצת פועלים-רביזיוניסטים בנס-ציונה ניסה למצא מיזוג בין שאיפותיו הפוליטיות והסוציאליות.
בשנת 1928 יצא לפריז להמשיך בלימודים וגמר את הפקולטה למשפטים בסורבונה בפריז. הוא גם למד בפריז בבית ספר גבוה למדעי המדינה והתמחה ביחסים בין-לאומיים ותחוקת עבודה בין-לאומית.
בצרפת המשיך בפעולה ציונית ריביזיוניסטית. נבחר במרכז ברית "הצה"ר" בצרפת שבראשה עמד ד"ר ז. טיומקין והיה נציגה במועצה העולמית של המפלגה. צורף למערכת העתון "רזסוייט" (שערכו הראשי היה ז'בוטינסקי) והתחיל להשתתף בה שלא על מנת לקבל פרס עוד בשנת 1927 והמשיך להיות חבר המערכת וסופרו הקבוע עד שנת 1934. במאמרים רבים שפרסם בו לחם בעד הרעיון של המדינה המבוססת עם האיש העובד ועקרונות הצדק הסוציאלי.
בשנת 1929 היה פעיל בפריז בועד הציבורי בראשותו של הלל זלוטופולסקי שהוקם בקשר למאורעות שהתרחשו בארץ באותה שנה.
לפני פרוץ מלחמת העולם השניה היה פעיל בתנועה הז'בוטינסקאית בארץ ובחו"ל. אם הפילוג בקטוביץ הלך עם ז'בוטינסקי על אף התנגדותו ליציאת "הצוה"ר" מהסתדרות הציונית הכללית. מלא שליחויות מדיניות מיוחדות בפריז, לפי בקשתו של ז'בוטינסקי וביקר מספר פעמים במשרד החוץ הצרפתי.
אם חוזרו בשנת 1933 לארץ הקדיש את רוב זמנו עד פרוץ מלחמת העולם השניה לעניני המפלגה הריביזיוניסטית ו"העובד הלאומי". היה בין מיסדי הסתדרות העובדים הלאומים וחבר הועד הפועל שלה. חבר מרכז "הצוה"ר" ומזכיר ראשי של המפלגה בשנת 1933-1934.
היה פעיל בפעולת ה"הגנה" בזמן משפטו של סטבסקי וארגן בשנת 1934 בפריז ועד להגנתו בהשתתפותם של אישים בולטים בעולם המדיני והספרותי שבצרפת. נפגש בפריז בקשר עם ענין זה גם עם נציגי הדת הקטולית והאורתודוססית.
ארגן יחד עם נחום לוין את הבחירות בארץ לקונגרס של ההסתדרות הציונית החדשה שהתקימה בוינה בשנת 1935.
בשנת 1936-1937 היה מנהל "קרן תל-חי" בארץ ובין יוזמי בנין "מצודת זאב" וחבר הועידה הראשונה שלה (יחד עם חיים בלילובסקי ומהנדס משה עמי-עז). היה בין מיסדי "מכון ז'בוטינסקי".
פעמים נפצע קשה בארץ: בפעם הראשונה ע"י הערבית ע"י בני ברק ב-3.1.25 בהלכו ברגל מתל-אביב לפתח-תקוה לישיבה של משלחת מחוץ-לארץ של ההסתדרות המאוחדת של הנוער הציוני ברוסיה, ובפעם השניה ב-13.1.34 בזמן התנפלות פועלים על העובדים הלאומיים של בנין ויס בחיפה.
בשנת 1938 נשא לאשה את עליזה (בוגרת גמנסיה הרצליה) בת אבא למברג (מסוחרי חומרי בנין הותיקים בת"א).
משנת 1940 הקדיש את רוב זמנו לעניני עבודה במסגרת התאחדות בעלי התעשיה והשקיע הרבה עמל בגיבוש אירגוני ועצוב אידיאולוגי של גישת נותני עבודה לבעיות עבודה שונות. כמנהל מחלקת העבודה של התאחדות בעלי התעשיה עיצב את דמות המדיניות של נותני עבודה בשאלות יחסי עבודה וגם פרסם מאמרים רבים על נושא זה בעתונות בארץ ובחוץ-לארץ.
השתתף מטעם התאחדות בעלי התעשיה בועדות שונות המשותפות להסתדרות לסוכנות ואחר זאת לממשלת ישראל. היה חבר בית דין ממשלתי לבוררות חובה בשנות מלחמת העולם השניה והיה חבר הנהלת המכון לפריון עבודה והיצור ובין מניחי היסוד למועצות פריון עבודה והיצור. היה בין אלה שעבדו חוזים קולקטיביים ראשונים במדינה. השתתף כחבר המועצה הראשונה לבטוח לאומי.
בשנת 1949, לאחר שמדינת ישראל הצטרפה לארגון העבודה הבינלאומי בג'ניבה, מונה מספר פעמים כחבר משלחת ישראל והשתתף בועידות בינלאומיות ובישיבות מועצת המנהלים של משרד העבודה הבינלאומי. בועדות אלה טיפל בכמה שאלות פוליטיות ומסר דו"ח לנציגינו בפריז ובלונדון וגם למשרד החוץ.
בשנת 1955 שימש סגן מנהל כללי במשרד המסחר והתעשיה בירושלים, והתענין במיוחד במחקר שווקים, חוזים מסחריים בין ישראל ומדינות זרות ובעיות ייצוא בכללן. דרש הקמת חטיבה נפרדת לסחר חוץ במקום אגף היצוא בחטיבת התעשיה, בטול פסט-טרייד (ותר מסחרי) והקמת חטיבה מיוחדת למעמד הבינוני, שיכלול עניני מלאכה וכו', שבחלקם מבוצעים ע"י משרד המסחר והתעשיה.