Volume 9

Page 3355

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בלשנות (ידע כ-30 שפות עתיקות וחיות), פילוסופיה, היסטוריה, ספרות וכלכלה מדינית, וב-1904 הוסמך לד"ר לפילוסופיה.

בשנות לימודיו באוניברסיטאות עסק בפעילות ציונית. השתתף בברן ביסוד אגודת-הסטודנטים הציונית "קדימה", ואחרי פרעות- קישינוב ארגן את הסטודנטים בפלוגת הגנה ולימדם תרגילי סדר והתעמלות ושימוש בנשק.

נשא לאשת את פועה בת

אחרי גמר לימודיו יצא ללונדון. היה זמן-מה רב בקארדיף ואח"כ חזר ללונדון והתמסר לפעילות ציונית וצבורית, בעיקר בקרב המהגרים היהודים ממזרח-אירופה. יזם ויסד חברת "אחוזה-לונדון" ובשליחותה בא ארצה ב-1914 ורכש בשביל 70 חבריה קרקעות בסביבת כרכור. בשנות מלחמת-העולם הראשונה פיתח בין יהודי המזרח באנגליה תעמולה נגד הצבאיות והמלחמה בכלל, וביחוד נגד תעמולת ז'בוטינסקי להתנדבות ללגיון העברי, וב1916 יסד בלונדון "ועד הגנה" למניעת גיוסם של יהודי רוסיה לצבא ולהשתתפות במלחמה, ולשם כך הוציא גם את העתון "יידישה שטימה", שיצא בשבועון ואח"כ כעתון יומי, אבל לא התקיים זמן רב. ב-1920 הגה רעיון חדש, לבסס את המשטר ב"בית הלאומי היהודי" על אנארכיזם מוסרי-אידיאליסטי ברוח המסורת היהודית ונביאי ישראל, ולשם כך הוציא את העתון "דר ארבייטר פריינד", שהתקיים קרוב לארבע שנים, אך קהל רב לא משך לרעיונו, ובסוף הרפה ממנו.

בעבודה ספרותית-עתונאית החל עוד בשנת 1900, כשפרסם ב"הצפירה," מאמרים בחתימת "מבני היכלא". כתב ופרסם בהוצאת "תושיה" אגדות עבריות יפות לילדים, תרגם לאידית את החוברות "עתידה של ארץישראל" ו"המושבות העבריות בארץ-ישראל" של פרופ' אוטו וארבורג, ועוד, ובמשך הזמן פרסם כאלף מאמרים בעברית ובאידית, רוסית, גרמנית, אנגלית, צרפתית ויהדית-ספרדית, בחתימות "מבני היכלא", "מיזה", "ד"ר סאלינפאנטו ועוד. ערך את ה"מלון ז'רגוני-עברי" של א. ל. בוסקא , ובעיקר התמסר לעבודה ספרותית-מדעית. חיבר ספר "תולדות בתי-הדפוס היהודיים", שחלקו פורסם באידית ב"רענעסאנס". עסק גם בחקר תולדות הצנזורה הנוצרית על ספרי היהודים, ונעזר בעבודתו זו בכתב-יד גדול שגילה בין כתבים עתיקים, חיבורו של אחד מתלמידי האריז'ל, בן צפת, שהמיר את דתו וציין בחיבור גדול את כל המקומות בספרי היהודים, ששלטונות הכנסיה הנוצרית צריכים למנוע את הדפסתם. ב-1926 עוד התפנה מעבודתו המדעית לפעולה בועד למען הגנתו של שלום שווארצבורד , שהמית בפאריס את הגנרל פטליורה , האחראי לפרעות ביהודי אוקראינה בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1919), ואח"כ חזר לעבודתו המדעית הגדולה, עבודת חייו, שהתחיל בה עוד ב-1920.

בהתרחקות המוני היהודים מידיעת מקורות היהדות ראה סכנה גדולה להמשך קיום האומה, ולכן התמסר לתרגום התלמוד לאידית. ב-1922 הוציא את הכרך הראשון, מסכת ברכות, עם תרגום מבאר, מיוסד על רש"י

ותוספות וכל ביאורי התלמוד במשך הדורות בצירוף הארות והערות מאירות-עינים משל עצמו, שגם גדולי תורה מצאו בהם עזר והוראת-דרך בענינים מסובכים. אח"כ המשיך בהוצאת המשנה של מסכתות פאה, דמאי וכלאים. אך ההמונים האידישים לא גילו להיטות אחרי דברי תורה, אפילו בהגשה הנאה והנוחה של זלקינד , ובסוף נשמע לעצתו של ח. נ. ביאליק , שאחרי שקיבל את החוברת של מסכת כלאים כתב לו לאמר : "כמה השקעת בו עמל, בקיאות ושכל הישר! יהי חילך ברוך. כל גליון של ספרך חג הוא לנו. אבל, חדל מהאידית. היא לא תצלח. מקום חיותו הטבעית של פירושך הוא השפה העברית. הקהל העברי הזקוק לפירושך הוא גדול פי עשרים מזר. באידית". ואכן עבר לעבוד בהוצאת התלמוד בעברית, ואת המקום המתאים לעבודתו זו ראה בארץ העברים.

ב-1933 עלה לארץ והתישב בחיפה. הפעיל את השפעתו גם בעניני בנין חמרי של הישוב, ובהשפעתו נוסדה על שם רעיתו שכונת פועה במורד הכרמל ושניהם השתתפו גם ביזמה ובהשפעה למען גאולת האדמה שעליה נוסדה נהריה. אך בעיקר התמסר לעבודתו הגדולה, ולפעמים אף יצא לבדידות אי-שם במושבה, כדי שיוכל לעבוד ללא הפרעות של ידידים ומבקרים באי ביתו.

הוא החל בהכנת התלמוד להדפסה בצורה שונה מהמקובלת. למשנה סידר שני "פירושים" מקבילים: את התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, ובמדור מיוחד לצורך השוואה את התוספתא, בניפוי הגירסאות מהשיבושים הרבים שחלו בהן במשך הדורות, ולבל זה כתב פירוש משלו, מיוסד על כל הפירושים של קדמונים ומאוחרים, למן הגאונים ורש"י והרמב"ם ועד הגר"א ויתר גדולי האחרונים, נעזר מידיעותיו הרבות בבלשנות שמית ובבקיאותו בכל חדרי התורה, וכך הצליח לחצוב דרך של יושר ההגיון במעבד, הסבך שגדל במשך הדורות הרבים, ובסוף כל סוגיה נתן את התמצית של הוראות הלכה למעשה, מיוסדות על ניסוחי הפוסקים והכרעותיהם ומובחרות גם בהכרעות שהגיע אליהן בכח עצמו.

עבודה כזו נעשית בשנים האחרונות בירושלים בהכנה להוצאת "הש"ס הארצישראלי השלם, בהשתתפות קבועה של עשרות אנשי תורה וחכמה, הנעזרים גם בכתבי-יד שלא היו ידועים בזמנו של הד"ר זלקינד, ובתמיכת מוסדות יהודיים גדולים בארץ ובתפוצות. אך הוא נטל על עצמו עבודת-ענקים זו לעשותה לבדו.

הוא עוד הספיק להכין את כל מסכת ברכות אך לא זכה לראותה מודפסת, כי

נפטר בחיפה, אור לכ"ב טבת תרצ"ח (26.12.1937).

"מסכת ברכות המשנה והתוספתא" יצאה בדפוס אחרי מותו (חיפה, תרצ"ט), וכן נשארו אחריו רשימות רבות ל"יצירה הבלתי-גמורה" בתלמוד. כן נשארו ממנו בכתב-יד אוסף אגדות לילדים בשם "בראשית", אוסף מחזות לילדים, ועוד.

APA citation

Tidhar, D. (1958). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 9, p. 3355). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/9/3355