ומטפל במוצגי המוזיאון, מתבונן בעבודה הנעשית בבתי-המלאכה שליד המוסד, לומד וחוקר באמנות ובתולדותיה. בדרך זו למד את הטכניקות השונות של הגראפיקה, ובמשך הזמן הגיע בענף זה למומחיות רבה, עד שנעשה ענף זה העיקרי בתחום מומחיותו ויצר בו יצירות רבות-ערך במחקר עניני ולשוני כאחד. הודות לבקיאותו הרבה במקורות של מדעי היהדות ולהשכלתו הקלאסית מהאוניברסיטאות ומהשתלמות עצמית שקדנית נעשה מוכשר מאין כמוהו לזיהוי תקופותיה ההיסטוריות של חפצי האמנות והעתיקות, וכך נתמזגו בו במזיגה מעולה חוקר אמנות וארכיאולוג (היה מהחברים הפעילים בחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ופרסם מחקרים חשובים ב"ידיעות" שלה; השתתף בקונגרס הארכיאולוגים בשווייץ), וביחוד הגיע בהברת המטבעות (נומיזמטיקה) לרמה בינלאומית גבוהה ושמו נודע לתהלה בין אנשי מדע זה בעולם (השתתף בקונגרס המדעי לנומיזמטיקה בלונדון). סגולותיו אלה הכשירוהו במיוחד לתפקיד מנהל-יוצר של מוזיאון לאומי לישראל, באשר ידע לא רק למיין ולסווג את המוצגים שישנם בעין ברכוש המוזיאון, אלא גם את הצריך להוסיף ולרכוש בשבילו, וכן ידע להבחין בטביעת עין בערכם של חפצים מבחינה אמנותית והיסטורית לאומית וכללית וללמוד וללמד מהם פרקים חדשים ולחשוף תעלומות בתולדות האמנות, וגם לשכנע בדבר ההכרח למצוא את האמצעים לרכישתם בשביל המוזיאון הלאומי. מקום מיוחד בהתענינותו המחקרים והמעשית תפסו תעודות בעלות ערך היסטורי, כתבי-יד עתיקים וחפצי-קדושה מתקופות ומארצות שונות, באשר כל אלה הכרחיים למוזיאון לאומי של עם ישראל. עוד ב-1937 נסע לאירופה, קשר קשרים רבים, יסד איגוד של ידידי בית הנכות הלאומי "בצלאל", וכל ימיו לא פסק מרכישת ידידים ותומכים למוסד ומוצגים לאוצרו, וכמה פעמים יצא בענין זה למסעות קשים באירופה ובאמריקה. אחרי מלחמת-העולם השניה התמסר במיוחד להצלת חפצי אמנות וספרים וכתבי-יד של אנשים ומוסדות יהודיים, שנגזלו בידי הנאצים ופעל במלוא המרץ למען השגת זכות הירושה עליהם בשביל עם ישראל.
בהיות צר המקום בבנין המוזיאון ובמרתפו ובמחסניו בשביל חפצים "מכל הבא ביד", נהג בדרנות בתיאבון האספנות ולא רכש אלא חפצים בעלי ערך מבחינה לאומית. או אמנותית כללית. אבל גם כך אסף הרבה מאד. רבים מאד הם המוצגים הגלויים באולמי המוזיאון או הגנוזים במחסניו, שאפשר לכתוב אפופיאות על דרכי רכישתם לקנין האומה, אך בקצרה אפשר לתאר את פרי מפעל חייו בסיכום הכללי של ה"יש" שנשאר אחריו נחלה לעמו: כ-100 אלף רפרודוקציות ממיטב יצירות האמנות העולמית, 30 אלף ספרים, רבבות דפי גראפיקה, המון תשמישי קדושה, מאות חנוכיות, מוצגים אכריאולוגיים, יצירות קראמיקה מכל קצוי תבל, יצירות יהודיות ולא-יהודיות, ספריה אמנותית יחידה במינה בכל המזרח התיכון - רכוש עצום שערכי כ-15-10 מליון דולר.
גם כאיש המדע נועל גדולות. פרסם אלפי מאמרים ומחקרים מתחומי עבודתו בעברית ובלועזית וחיבר 44 ספרים. מהם יצאו לאור : מלון למונחי הגראפיקה (1937), "הילד המצייר" (1943), "מלאכת אמנות של- יהודי תימן" (1940), מונוגרפיות על כמה מרכישותיו החשובות למוזיאון ("המנורה היהודית" לחנוכה, הגדות של פסח, מגילתו של שולם, מיסצרה, כתב-יד נדיר מעוטר ציורים מהמאה ה-15, שהנאצים גזלוהו ממשפחת רוטשילד ואחרי שהוחזר לה נענתה לבקשת נרקיס ונתנה אותו למוזיאון שלנו, בו הוא ידוע בכינוי "רוטשילד 24"), מבואות לספרים (בין השאר מבוא לספרו של ש. רפאלי על מטבעות ישראל), קטלוגים למימצאי חפירות ארכיאולוגיות, מונוגרפיות ומבואות למונוגרפיות על אמנים יהודים דגולים ועל נושאים מתחומי האמנות של עמי התרבות ושל עמים פרימיטיביים, ועוד ועוד.
למחסני המוזיאון רכש הרבה-הרבה. יותר ממה שאפשר להציג באולמיו, ולכן נהג במוצגים "תורנות": בדינאמיותו של איש נלהב להרבות דעת האמנות בקהל היד. עורך מזמן לזמן תערוכות על נושאים מיוחדים או מיצירות של אמן מיוחד או קבוצת-אמנים מיוחדת, וכן היה מעלה מאפלת המרתף מוצגים בעלי חשיבות מיוחדת להציגם לראוה במוזיאון למשך חודש ימים בתור "מוצג חדשי". אבל בכך לא ראה פתרון אידיאלי לתמיד, אלא כעין "תקנה לשעת חירום" ובשנותיו האחרונות הפנה את תעמולתו, בכוח-השכנוע האישי המיוחד לו בתור נביא-אידיאליסט נלהב ומלהיב, למען הקמת גוש-בנינים מתאים בקרית האוניברסיטה בשביל בית-הנכות הלאומי "בצלאל" וב-1953 נסע במיוחד בענין זה לאמריקה, ויש תקוה. שמשאת נפשו זו תוגשם בשנים הקרובות. כמו כן הגדיל והרבה לעשות להפצת ידיעת האמנות ואהבתה באמצעות הרצאות ברדיו, וכן במועדונים, בקיבוצים וכו'' בלוית פנס-קסם, - ואף בימיו האחרונים, תוך יסורי מחלתו, הוסיף לשקוד על עבודתו למען המוזיאון וענפי המדע שהתמסר להם כל ימיו.
נפטר בירושלים, כ"ג אדר בי תשיי'ז (26.3.1957).
צאצאיו: נפשיה (לשעבר גננת-מורה.) אשת ד"ר קמרט, בצלאל (בוגר האוניברסיטה העברית, מורה בגימנסיה בית הכרם בירושלים).
יצחק אשר אלשטיין
נולד בירושלים, י"ח אלול תרמ"ח (1888).
לאביו ר' שלמה הכהן אלשטיין (יליד ירושלים, סוחר ובנקאי. ראה כרך ה', עמוד 2144) ולאמו חנה בת זאב רובין (מצאצאי השל"ה הקדוש והרבה דורות של רבנים וגדולי תורה).
קבל חנוך מסורתי והשכלתי.
בגיל 18 נסע לארצות הברית והשתלם בבי"ס למסחר.
חזר לארץ בשנת 1914.
בשנת 1915 נשא לאשה את חנה בת הרב ראובן ידידיה (גוטפריד - ראה כרך א', עמוד 328), ונכדת