Results 1 - 20 of 21 for ויטנברג
-
-עובד" : "על הסף". צאצאיו: רזי (פקיד באוניברסיטה בת"א), רוחמה אשת מרדכי קליין, מירה. ר' משה ויטנברג נולד בויטבסק (רוסיה) בשנת תקפ"ה (1825). לאביו ראובן ויטנברג. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה. למד
-
בפני יהודים, עלה ארצה והגיע ירושלימה ביום כ"ד כסלו תרמ"ט. ביפו עיכבה אותו פקידות-החוף הטורקית בגלל האיסור שנגזר על עלית יהודים מרוסיה. בא העסקן הירושלמי ר' משה ויטנברג (בעל דודתו חסיה אחות אביו
-
-תורה וישיבת "עץ חיים", גבאי של בית-החולים "שערי צדק" ולמעלה מארבעים שנה אחד מהאופטרופסים והמנהל של הקדש בתי-ויטנברג וחצר-ויטנברג שבחלק הצפוני של העיר העתיקה, ליד ההוספיץ האוסטרי. ניהל את עניני הצבור בסדר
-
הגאון ר' יוסף רוזין זצ"ל מרוגאצ'וב ורבנים אחרים) ולאמו לאה בת יצחק איזאקוביץ. למד בישיבת ויטנברג בדווינסק ובבית-הספר למסחר שם. גמר בוויטבסק את הגימנסיה על שם אלכסנדר הראשון ולפני פרוץ מהפכת 1917
-
. היה תמיד ראשון לביצוע ולא דרש מאחרים אלא מה שקיים בעצמו תחילה. נפטר ברמת-גן, כ"ט אדר תשכ''א (17.3.1961) והובא לקבורה בקרית שאול. בנותיו: טובה אשת דוד ויטנברג (רמת-גן), שלומית אשת יעקב אורן (רמת
-
' משה ויטנברג). למד בבית-ספר עממי ואח"כ גמר את בית-המדרש למורים. במלחמת-העולם הראשונה גויס לצבא הטורקי ובתור בעל השכלה נשלח לבית-ספר לקצינים ואח"כ שרת בצבא בדרגת קצין. אחרי המלחמה היה מורה לילדים
-
ובעבודה ספרותית. נשא לאשה את לאה בת מנחם ויטנברג. התחיל לכתוב שירים עברים בגיל רך. שירו הראשון נדפס ב"המשתלה" שבעתון הנוער "הכובב" בעריכת לובושיצק י, בן 17 קיבל פרס ממערכת עתון אידי מצויר בוארשה
-
אהרן שריון נולד בירושלים. כ"ה בסיון תרנ"ו (1896), לאביו יצחק (כרך ב', עמוד 715), ולאמו הינדה פיינה בת חיים רפאל ויטנברג . קבל חינוך מסורתי בחדרים, בישיבה "קטנה" של הרב משה קצנלבוגן
-
השלטון ופעל רבות לטובת יהודים מ"תחום המושב" ששהו במוסקבה בלי "זכות ישיבה''. בתרנ"ו פרש מהעסקים, עלה ארצה עם אשתו והתישבו בירושלים, בדירה שאחותו חאשה ובעלה ר' משה ויטנברג הכינו לו קריה נאמנה בשכונת
-
. נפטר בי"ח אדר שני ת"ש ונקבר בראשון-לציון. נחמן רם (ראם) נולד בעיירה שאריי, פלך מוהילב, רוסיה, א' אדר תרכ"ט (1869), לאביו יששכר דב ראם למשפחת ויטנברג , מקרובי בעלי הדפוס העברי הגדול "האלמנה והאחים
-
ויטנברג , שעבדה אצלו כקורספונדנטית לרוסית ומנהלת פנקסיו. כדי להקל את עול הפרנסה פתחה ברחוב יפו חנות לכובעים מודרניים, אבל מחוסר ביקוש מספיק לסחורה זו הוכרחה לחסל במהרה את העסק. בהמלצת ר' יואל משה סלומון
-
נתיני רוסיה והיו להם כל מיני סידורים רשמיים עם הקונסוליה הרוסית), ושימש להם כ"לבלר מתנדב" לשם מצוה, וכן השתתף בפעולות מוסדות-צבור שונים. בתרנ"ה סידר את עניני העזבון של דודו ר' משה ויטנברג (כחצי
-
להקמת טחנת-קיטור חדשה ותעשית-ספירט מתאנים וצימוקים ליד בתי ויטנברג בקרבת בית-הספר למל, ועליו היה להשקיע רבע ההון, אך בהיות כספו מושקע בקרקעות ובבתים מישכן את רכושו הקרקעי לטובה ואלירו בעד ההון שעליו
-
לא יוותר ( בן-יהודה עזר לו בתיווך עם האפטיריארך הלטיני בירושלים בדבר קניית בתים. אחרי שהקניה נגמרה בהצלחה, שאל משה ויטנברג את בן-יהודה , כמה מגיע לו בעד טרחתו. ותשובתו היתה - בזה שעלה בידי יהודי להוציא
-
משתתפים במצות ברכת כהנים), ממנהלי עזבון ויטנברג , מוסד ת"ת וב"ח (תלמוד-תורה "עץ-חיים" ובית-החולים "ביקור-חולים", שאיחדו בשעתם את מגביותיהם לשם יעילות-יתר וקימוץ בהוצאות ונקראו יחד בשם "מוסדות הצדקה
-
התיכון. שם הארגון "צעירי ציון". אחר בחינת הבגרות 1907 הגיע לבובה. הקים את הארגון האקדמאי של "פועלי ציון" יחד עם הרש הרץ (ידידו של הסופר ג. שופמן), משה ארנולד, אליהו ויטנברג . (כעת מפעילי
-
ירושלימה הרכיב לשם ביצוע המפעל ועד שחבריו היו הרב יוסף חיים זוננפלד, ר' משה יצחק גולושמיד ור' משה ויטנברג. הם קנו מגרש גדול ברחוב יפו, שהיה אז רחוק מטבור העיר ולאחר שנים אחדות נשלמה מלאכת בנין בית
-
). בשנות 1922-24 פעל בברלין. שם יסד את השלישיה הקאמרית היהודית בהשתתפות הפרופסורים אלפרד ויטנברג (כנור), פליכס-רוברט מנדלסון (צ'לו) והוא עצמו (פסנתר). באותה תקופה נגנו כ-600 פעם בשנה את יצירותיו במוסיקה
-
"ד פרומקין בפעולות חברת "עזרת נדחים" לשיכון עולי תימן בשכונת "משכנות ישראל" ובכפר השילוח. באותה שנה נבחר לועד הפועל הירושלמי של ועד "חובבי ציון"' ביחד עם ד"ר זאב הרצברג , נסים בכר, משה ויטנברג ואליעזר בן
-
בימי השלטון הטורקי וגם אחרי מלחמת העולם הראשונה ישוב יהודי של עולים חדשים וגם ותיקים, בני עדות שונות, בבתי עזבון ויטנברג ובבתים אחרים בסביבה. אך בפרעות תרפ"ט (1929) נחרבה הישיבה שנית ויצאה אל מחוץ