נתמנה לנהל את עבודות הבארון בחדרה. באותה תקופה השקיע מרץ רב בנטיעת יערות אקליפטוס בחדרה ובניהול שאר העבודות לשם יבוש הבצות, וכן בהשבחת הקרקע ב"בצת קאבארה" ובפרדס-נזלה. הראשון שהבין שיש לקבל הכנסה מעצי האקליפטוסים. עזר בהשגחתן של הקרקעות בבורג', מרח (גבעת עדה) ועתלית. ב-1905 נתמנה למנהל מחלקת החקלאות של יק"א במחוז השומרון ומ"מ מנהל האדמיניסטרציה בחיפה. בסמכותו זו עזר ב-1914 לקבוצה שהכינה את הקרקע ליסוד המושבה בנימינה, ובשנת 1920 סייע לשאר הקבוצות שהכשירו את הקרקע בגבעת עדה, בורג' וכו'.
לווה את הבארון בכל חמשת ביקוריו בארץ וכמה פעמים נסע לפאריס ובקר את הבארון בעניני העבודה. ב-30 בספטמבר 1932 פרש מעבודתו בחברת פיק"א ויצא לפנסיה במלאת 40 שנה להתחלת שרותו, והתישב בתל-אביב.
בתו הבכירה, רבקה , אשת יוסף קופרמן , סגן מושל מחוז יפו-ת"א (הנקרא "מחוז לוד") למושבות העבריות ; בתו בתיה אשת המהנדס אברהם פוגל , פקיר ראשי במחלקה הכלכלית של עירית תל-אביב.
אשר פדרמן (ר' אשר סופר)
נולד בפינסק, רוסיה, הלבנה, בשנת תרכ"ב (1862), לאביו ר' אברהם , סופר סת"ם, ולאמו מרים , בת אחיו של הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור , רבה של קובנה. למד בחדרים ובן 15 עלה ארצה עם הוריו וכל המשפחה והשתקעו בירושלים.
למד בתלמוד-תורה ובישיבה והצטיין בשקידתו ובידיעותיו, אך במקום לשאוף לגדולות למד את מלאכת-הקודש של אביו והחל לעסוק בה. נשא לאשה את פייגה ביילה בת ר' שמואל מעיר-הישיבה המפורסמת נובהרודוק, שעלתה ארצה בת 10 עם הוריה.
נתפרסם לשבח בתור אמן ונאמן במלאכתו ורבים שרצו לכתוב ספרי-תורה בקדושה ובטהרה פנו אליו, ביחוד נתחבב על לקוחותיו מהספרדים ובני עדות המזרח, שדיבר עמהם עברית במבטא הספרדי והיה בין הראשונים מבני הכוללים האשכנזים, שהדיבור העברי היה שגור על לשונו. לקוחותיו מבני עדות המזרח המליצו עליו בפני מכריהם וקרוביהם בארצות מוצאם ולא פעם הוזמן לכתוב ספרי-תורה אף בקאוקאז, בבוכארה ובארצות-מזרח אחרות ולמד לדבר בלשונות הארצות שעבד בהן (ערבית, גורג'ית, בוכארית, וגם רוסית וספניולית).
כאיש אוהב-צדקה ללא פניות אישיות התיצב בראש בני כולל קארלין המקופחים בדרישה להעביר את חלוקת התמיכה מידי ממונה מטעם האדמו"ר מקארלין, שנתמנה לכל ימי חייו ולא היה אחראי בפני שום אדם, לידי מנהל נבחר לזמן קצוב על-ידי בני הכולל. זאת היתה מלחמה עזה וממושכת, שפילגה את בני הכולל לשתי מפלגות: מצדדי הממונה ודורשי מנהל נבחר. והרבי מקארלין רגז על המורדים באישאמונו. אך הוא וחבריו עמדו על דעתם ולא נרתעו אף מפגיעות בידים ממש, ואף אביו ואמו עמדו לצדו, ובסוף חוסל הריב על-ידי פשרה.
בראותו את שפל מצבם הכלכלי ומעמדם החברתי של העוסקים במלאכות אחרות, ארגן לפני כששים שנד, את בעלי המלאכה באגודה בשם "פועלי צדק" ויחד עם צורפים, נגרים וחייטים חתם על כרוז האגודה המדבר בשבח המלאכה ובצורך הליכוד לשם עזרה הדדית והגנה על עניניהם החמריים ומעמדם החברתי והתרבותי (תפילה בציבור מיוחד, בו יתרגלו בעלי-מלאכה פשוטים למלא תפקידים צבוריים, שיעורי תורה, עזרה הדדית בעת מחלה, גמילות חס דים, וכדומה). כן ארגן קבוצת בעלי-מלאכה לשיכון ויסדו את השכונה "יגיע כפים" והשיגו הלואות לבנין בתנאים נוחים מ"קרן מונטיפיורי'י ומהבארון בנימין רוטשילד. כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה הציע לו הנדיב אליעזר משה סלוצקין מאוסטרליה לצאת למצרים ולנהל בית-מלאכה של סופרי-סת"ם במשכורת הגונה. אך הוא העדיף לשאת את תלאות המלחמה והמחסור ובלבד שלא יעזוב את הארץ והחליף את נתינותו הרוסית בעותומנית, כדי להנצל מהגירוש.