התמסר לפעולה בתנועת הנוער "ברית החשמונאים" וגילה כושר ארגוני רב. אירגן מסיבות, טיולים, ערך עתוני קיר וכו' וגם שימש מדריך בתנועה.
במשך הזמן עבר לירושלים ללמוד בישיבת "חברון" בניגוד לרצון הוריו שימשיך את לימודיו בגימנסיה.
גם בירושלים היה פעיל בתנועת "ברית שבת" והיה אחראי למחלקת התנועה. הכל הכירוהו כתלמיד חכם ועילוי ואיש אמת.
מישיבת "חברון" עבר לישיבת "מרכז הרב" (קוק). שם הוסמך להוראה ורבנות.
באותה תקופה עצמה התכונן לבחינות כניסה לאוניברסיטה העברית. הצליח בבחינות וזכה בסטיפנדיה. בינתיים הצטרף אל לוחמי המחתרת לח"י והיה פעיל בשורותיה.
בליל ג' תשרי תש"ח (17.9.1947) נאסר בחדרו על ידי הבריטים. בשעת החיפוש נמצאו אצלו כרוזים והוא נדון לשנתים מאסר. תחילה ריצה את"עוונו" בלטרון, אחר כך בבית הסוהר בירושלים. ולבסוף הועבר לעתלית.
בתקופת מאסרו היה אחראי לעניני הדת והתפילה והמשיך את עבודתו במחתרת, בחפרו מנהרות לבריחה.
במאי 1948, עם צאת הבריטים מהארץ, שוחרר ממאסרו, שהה כיומיים בביתו ועל אף היותו בן יחיד התגייס לצה"ל, לפלוגה דתית.
נפל בקרב על כפר-ענא, בחזית הכפר יהודיה, ב-ד' סיון תש"ח (11.6.1948) ונקבר בנחלת יצחק.
צבי קסלר
נולד ח' אייר תרפ"ד (12.5.1924) בכפר קטן בצ'כיה. לאביו יצחק קסלר ולאמו יפה. בשנת תרצ''ג (1933) עלתה המשפחה לארץ.
למד בכפר הילדים בשפיה והשתלם בחקלאות. אחרי כן יצא לתל-אביב ועבד בכל עבודה כדי לעזור לאמו שהיתה מטופלת בילדים.
בכפר היה חבר ב"הגנה". השתתף בשמירה במאורעות תרצ"ו (1936), אבל עם צאתו משם נותקו הקשרים בינו לבין ה"הגנה" והצטרף ללח"י, ובשורותיו ביצע פעולות רבות נגד השלטונות הבריטיים.
בתחילת מלחמת השחרור פעל כחבלן. בהתקפה על אבו כביר נפצע ברגלו והעלים פצעים אלה מאמו מחשש לבריאותה. עם היווסד צה"ל התגייס והצטרף לגדוד הפשיטה ועלה לדרגת מפקד מחלקה. המשורר אביגדור המאירי מספר עליו כי חלום חלומותיו היה לפגוע קשה באויב המצרי ב"שיטה יפאנית", לצלול באווירון מלא פצצות ולהרוס סכרים בארץ הנילוס במצרים ולהציף אדמתם מים - כמו אז בים סוף...
מעל הזחל המתקדם היה צבי נותן הוראותיו לפיקודיו ובז למוות המשתולל מסביב. בקרב שייך-נוראן נוקש הזחל שפעל בו. נפצע ברגלו אך צחק לרעיון כי יסיעוהו לבית חולים.
בכ"ד כסלו תש"ט (26.12.1948), בהתקרב יחידתו לעוג'ה אל-חפיר, פגע בו פגז "פיאט" ופילח את גופו. היה קבור בחלוצה.
הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בנחלת יצחק.
לאה פריזנט
נולדה ביום י"ב באדר, תר"ץ (12.3.1930), בעיירה דובבובה בחלק הקרפטורוסי של מחוז מרמרוש (אז צ'כוסלובקיה).
לאביה יעקב שמואל פריזנט ולאמה מלכה. בשנת תרצ"ז (1937) עלתה לארץ עם הוריה שהתיישבו בתל-אביב.
אחרי סיום בית-הספר העממי למדה בגימנסיה "תלפיות" ומגיל 14 ואילך כבר נודעה בסגולותיה המיוחדות.
ברוכת כשרונות ובעלת אופי חזק. מתוך רצון לוהט לחיות במולדת חפשית, הצטרפה למחתרת לח"י. בה פעלה בכינוי "אריאלה". רכשה חברים וחברות לתנועה. חינכה והדריכה אותם בכשרון והצלחה לאהבת הארץ ולצדק סוציאלי בה. רוב השפעתה נבע מהתכונה לקיים תחילה את אשר הטיפה לחניכיה, וכך שימשה להם למופת.