קרדום לחפור בו ופנה למסחר) ולאמו שרה לבית אייבשיץ. הוריו נפטרו לפני מלחמת העולם השניה, אחיו ואחיותיו ניספו על משפחותיהם המסועפות.
בילדותו עברה משפחתו לווארשה ושם קיבל חינוך מסורתי.
בעודנו נער הלך לעבודה. הושפע מהרעיון הציוני וממשנתו של בר בורוכוב , האידיאולוג של הציונות הסוציאליסטית ומראשוני מנהיגיה של מפלגת "פועלי-ציון". היה ממייסדי תנועת הנוער של "צעירי-ציון" וכיהן כרכז המועצה הגלילית באיזור-ווארשה וחבר המועצה הארצית. התבלט בכושרו הארגוני.
בהתבגרו, נכנס למפלגת "פועלי-ציון" (צ. ס.) ותפס מקום ראשי בועדותיה (גזברות, מזכירות ועוד) וייצג אותה בקרן הקיימת לישראל, בליגה למען ארץ ישראל העובדת וכדומה.
היה ממייסדי תנועת הנוער "פרייהייט" ("דרור") של פועלי-ציון-ימין (צ.ס.). מאד התמסר לה, בהתחבבו על חבריו בשל נאמנותי למופת ופעילותו רבת-המעש והברכה.
ב-1937 נשא לאשה את גוטה לבית יובילער (ניספתה עם ילדם הרך מיכאל). בפרוץ המלחמה ברח לביאליסטוק, לכיבוש הסובייטי. שם נאסר בין הראשונים בעד פעילותו הציונית, נחקר על-ידי הבולשת הבולשבית והוגלה לסיביר. עבד ביערות וסבל רבות, אך לא נפל ברוחו ושאב אמונה בעתיד טוב יותר לו ולבני-עמו.
ב-1941 שוחרר ונשלח לסאמארקאנד שבאוזבקיסטאן (ריפובליקה סוויטית באסיה התיכונה) ושם עבד בכל מיני עבודות קשות.
בן-דודו בארץ ישראל, יצחק נהרי (חבר משק יגור) התעניין בגורלו ושלח לו חבילות מזון והלבשה באמצעות הסוכנות היהודית ו"הצלב האדום".
לאחר המלחמה חזר לפולין. בהווכחו בחורבן יהדות פולין המעטירה, מאן להשאר בה והלך לגרמניה שהיתה לו תחנת-ביניים בדרכו לארץ ישראל.
היה פעיל בקרב שארית-הפליטה בבאדרייכנהאל. ממקימי תנועת העבודה הציונית, שהתארגנה מחדש בגולה לאחר המלחמה: "האיחוד העולמי" - פועלי-ציון (צ. ס.) - התאחדות. היה חבר הועד המרכזי של "האיחוד" ומילא בו תפקידים חשובים.
בגרמניה נשא לאשה את שושנה (רוזה) בת פסח רובינפייער (ילידת לובלין שבפולין, כל משפחתה נרצחה בידי התליינים הנאצים).
כעסקן תנועת ארץ ישראל העובדת קיבל מחבריו לדעה בארץ סרטיפיקט ועלה ב-1947, בהקימו לו קן-משפחתי מחדש. עבד כפקיד בביתמסחר למנופקטורה, וברבות השנים נעשה לעצמאי, הפילוג במפלגת פועלי א"י (מפא"י) ופרישת חלק מחבריה (1944), שנתארגנו במפלגה חדשה "לאחדות העבודה" ואיחודה (1946) עם "השומר הצעיר" ופועלי-ציון-שמאל ל"מפלגת פועלים מאוחדת" (מפ"ם) - גרמו לו אכזבה וצער רב, ומשוםכך לא הצטרף אף לאחת מהן.
איש חסון ויפה-תואר- איש רעים להתרועע, תמיד שופע מרץ ועליצות, עזר לזולת ומצא דברינועם ונוחם לכל קשיי-יום ומרי-נפש. ביתו בתלאביב היה פתוח לחבריו הרבים מתנועתו בפולין, לרעיו מנדודיו בדרכים אבלות במלחמה וממחנותהפליטים בגרמניה, שכולם רחשו לו אימון וחיבה, בשל מידותיו הטובות.
נפטר בפתע פתאם, כ"ב באב תשכ"ב (22.8.1962), תוך כדי שינה, והובא לקבורה בבית-העלמין בקריתשאול.
צאצאיו: שרה (סטודנטית באוניברסיטת תלאביב, אשת עדו המפל), עמיקם. (מ. ה.)
יעקב לסקר
נולד בבנדין (זגלמביה-פולין) בשנת תר"ס (7.8.1900).
לאביו דוד בן אברהם מנלה (נפטר בעצם המלחמה השניה, 1940, וזכה לבוא לקבר ישראל) ולאמו גולדה בת ליפמן זיסמן (ניספתה עם שמונת ילדיה).
אביו היה איש עשיר ומכובד, עסקן פילאנטרופי, בעל הדרת-פנים, חסיד ומשכיל כאחד, שנתן לילדיו חינוך תיכוני. אבי-אביו היה בעל בית-חרושת ראשון בזגלמביה לחוטי-ברזל ולמסמרים. במותו הניח רכוש גדול והורה בצוואתו לחלק כסף לעניים ולאלמנות של צדיקים, אף למשפחת הצדיק, ר' משה בידרמן מלילוב שבירושלים.