גם את החכמים: פרופ' היינריך גרץ והסוציאליסט משה הס . השפעתו עליהם היתה גדולה.
בשנת תר"כ (1860) שלח מכתב להרב, שר ונגיד ששמו הולך בקצווי ארץ מו"ה אברהם (אלברט) כהן בפריס, בצירוף ספרו "אמונה ישרה". מסביר לו את רעיונו, שרבו הרב עקיבא אייגר הסכים עמו, עורר את השר מונטיפיורי, שגם הוא אישר שלבו תמים עם רעיונו וכן הסכים לרעיונו הרב נתן אדלר מלונדון. הוא מבאר להרב כהן את עיקרי שיטתו: א. "סיבת הגאולה תהיה ע"י שתעשה א"י (על ידי חסד מלכי אירופה הישרים החסידים) לארץ נושבת מבני ישראל". ב. "כי מעט-מעט תצמח קרן ישועה". ג. "טוב הצפון להעוסקים בישוב א"י". ד. "שראשית הישועה יהיה ע"י מלכי אומות ושרי ישראל". אחרי שהוא מבאר לו את ארבעת סעיפיו הוא מסיים: "ועתה אדוני, עיני הכלל עליך, בל יחריש ובל ישקוט, וידבר גם על לב השר הגדול רוטשילד , כי פעולת צדקתו יעשה פרי בכל יושבי תבל וצדקה תהיה לו לזכות נחלה בלי מצרים ולרב טוב הצפון עין לא ראתה וכו'. טוב בעיני אדוני לפקדני להיות שליח לו במצוה הלזו בדבר הגדול הזה, או ליסע לארץ הקדושה לשים עין פקוחה על כל אשר יעשה שמה בזה.
על המכתב ענה לו הרב כהן : "דברי אשר דברתי בקול רם באספת חברתנו היו לדבר זה". הוא הושפע מאד מדברי הרב קאלישר , והשפעה זו נמשכת עד הרגע האחרון.
רבנים רבים ענו שמסכימים לתוכניתו.
כתב גם מכתב להחכם בא"י (הרב הראשי) מירושלים ר' חיים דוד חזן ס"ט. בין השאר הוא כותב לו: עוד יקנו בתים, שדות וכרמים ומעתה קומו השכם, שרי צבאות ישראל, חזק ונתחזק בעד ערי אלקינו. גאולה תתנו לארץ. אל תראו ואל תחתו כי ה' עמנו. הסכימו גם הרב ישראל סלנטר, ר' משה גידמן מוינה ועוד רבים מגדולי ישראל וגאוניו.
באמצע הקיץ של שנת תר"כ (1860) ניגש לפעולות מעשיות, להוציא לפועל את תוכניתו שעובדה בשיקול דעת רב כל כך. קרא לטהורן מועצה קטנה של יחידי סגולה, גדולי גרמניה ורבניה, והתייעצו על דבר ראשית הפעולות בגישום התוכנית שלפניהם. לישיבה הזאת הזמין גם את הצדיק הרב אליהו גוטמכר ושיתף אותו בעבודה הענקית הזאת. ומאז היה מתייעץ איתו בכל השאלות הנוגעות לישוב א"י ולהתייעצות זו היה ערך מיוחד.
במועצה הזאת הניחו את אבן הפינה ל"תנועת חיבת ציון", שלתוכה נכנסו המון יהודים יראים ושלמים מיהודי גרמניה ובמשך הזמן הקיפה ארצות רבות.
באותה המועצה הוחלט: למשוך אל הרעיון את לב גדולי האומה, שלהם השפעה ישירה על עשירי העם, ולייסד "חברה לישוב ארץ-ישראל", שבה ישתתפו כל בני שדרות העם. וכאן עמדה השאלה: מי יקח עליו את כל הטורח הזה, לדבר עם גדולי ישראל, הרחוקים מרעיונות כאלה תכלית רחוק ושקשה להשפיע עליהם בסתם אמרים ? הרב קאלישר קיבל על עצמו לנהל את כל המשא והמתן הזה. עבודה זו, הדורשת מאמצים כבירים, לא הפחידוהו. הסתלק מכל הענינים והטרדות, הפרטיים והציבוריים, והשקיע את עצמו, ראשו ורובו בענין החברה האמורה. הוא שם לילות כימים וכתב המון מכתבים אל הרבנים הגאונים המפורסמים ביותר שבכל העולם ולאנשי השם. במכתבום אלה השתדל לנטוע בקרבם אהבה לא"י. הוא האמין אמונה עמוקה באהבת עם ישראל לארצו. נסע לערים רבות להפיץ את הרעיון של ישוב א"י והשפעתו היתה גדולה מאד. השפיע עליהם שכדאי הוא שיתמכו ממשית לישוב א"י.
בשנת תרכ"א (1861) ייסד הד"ר חיים לוריא בעיר פרנקפורט, על נהר אודר, את "החברה הראשונה לישוב א"י". מובן שהרב קאלישר נעשה מיד לאחד מראשי מנהליה. הוא ראה אות ממרום, סימן שרעיונו הולך ומתקרב לאתחלתא דמעשים. התחיל לנהל לטובתה תעמולה נמרצה. הד"ר לוריא התאונן בפני הרב קאלישר , על חוסר ספרות תעמולתית, הנחוצה מאד. וזה המריץ את הרב קאלישר בשנת תשכ"ד והוציא לאור את ספרו המפורסם "דרישת ציון" כנ"ל. הוא קרא לספר בשם "אמונה ישרה" חלק שלישי.
אחרי כל התעמולה וההצלחה הופיע ד"ר ליהמן , עורך העתון "איזראליט" במאינץ בהוצאת דיבה על א"י. הם השתדלו לרפות את ידי העוסקים בישוב א"י, להפחידם ולאיים עליהם. הם הציגו לנגד עיניהם את א"י כדחליל ממש. נפוצו שמועות על גבי שמועות : בא"י אין בטחון בדרכים, החיים והרכוש הם בחזקת סכנה, הערביים והבידואים הפראים מפילים חיתתם על כל יושבי הארץ. לדברים האלה נעשה פרסום הגון. סופרים שכורים עשו את מלאכתם קרדום לחפור בה וידעו לתת מקום לדבריהם גם ב"דג'ואיש כרוניקל" וב"טיימס" בלונדון. ומכיוון שלא