צות על בית הממשלה והכריזו חרם על היהודים ועל הממשלה (לא לשלם מסים וכו'). מעשי הרצח נמשכו. ברשותו היתה אז מכונית "ליילנד" בת 4 טונות ומחצית הטונה והיה בין ראשוני המתנדבים שנענו לקריאת ההתנדבות לעזרת הצבא הבריטי בהספקת תחבורה לכל חלקי הארץ, כפי שנטלה עליה חברת "אגד". הוצב לעבודה בעיר הערבית ג'נין. יצא עם חבריו לתפקידי שמירה בלילה ונסעו עד עפולה וחזרה במסלול אחד ועד הרי שילו במסלול שני, שם היו נפגשים עם השיירה של שכם. באחד הלילות יצאו לשכם ובדרכם חזרה הותקפו ע"י ערבים מצד הרי ג'נין. נפגע בצורה קלה בידו הימנית ונשלח לבית החולים, בו שהה כ-4 ימים. עם שובו למחנה הועבר לשכם הערבית לעבודה עם חיל הים. הוכתר בתואר "הלידר", המוביל המנהיג, כלומר הראשון בשיירת המכוניות. תפקידם היה לסייר בכבישים ולשמור נגד חבלה של הערבים בגשרים, חוטי טלפון ובדרכים עצמן. שטח הסיור היה בין שכם לג'נין ונסיעתם נעשתה ללא אורות על מנת למנוע אפשרות לגלות אותם מרחוק. במשך שעות היום בקרו בכפרי הערבים בסביבה ורבה היתה הסכנה בכך, כי לא פעם הותקפו על ידי הכנופיות אשר שרצו על גבעות ההרים.
בהשתוללותן של הכנופיות באה תקופה חדשה. עד עתה היו כל ההתנקשויות בצבא הבריטי מן המארב, מאחורי מחבוא הסלעים, או ע"י הנחת מוקשים בדרכים, שמכוניות הצבא עוברות בהן. מובן שהיו גם התנפלויות על השיירות של המכוניות היהודיות בכבישים שהיו מלוות משמרות צבא בריטי, אבל עתה התחילו הכנופיות לצאת למלחמה גלויה בצבא, שעסק בטיהור קניהן ו"מבצריהן" בין ההרים. חוצפתן גדלה כש"מתנדבים" מסוריה ומעירק, ואפילו "מתנדבים" מרצחים מקצועיים מאלבניה הגיעו לארץ. ובראש ה"מורדים" התייצב מי שהיה קצין תורכי, בן עירק, קאוקאג'י שמו, ש"המטה הראשי" שלו היה בעמק "בית-שאן". בהתנגשויות הגלויות הללו עם הצבא נפלו חלל עשרות רבות מאנשי הכנופיות ועשרות נפלו בשבי. הפצועים היו הכנופיות לוקחות עמהן בשעת נסיגתו. בקרבות השתתפו לפעמים מצד הצבא גם תותחים ואוירונים משליכי-פצצות.
כשנתקפו בלילה בשעת הסיור ליד הכפרים (ובנימין עדין כנהג אתם), הרי למחרתו ביום, נכנסו לכפר, אשר בסביבתו הותקפו ומכריזים על עוצר. מכנסים את כל הגברים מגיל 15 ומעלה בגורן, מעמידים שומרים עליהם ובאותו זמן ערכו חיפוש בבתי הכפר כדי למצוא נשק. הוטל על מוכתר הכפר להביא את רשימת אנשי כפרו, ואם חסר מישהו מרשימה זו, הרי ברור היה, כי השתתף בהתקפה בשעות הלילה.
ערב אחד הציע לקצין התורן, כי אם רצונו שהלילות הבאים יהיו שקטים והצבא יוכל לנוח, הרי כל אשר עליו לעשות הוא - לערם לערימה אחת את כל החיטה אשר בגורן של הכפר. דבר זה יביא לידי ריב ומדון בין אנשי הכפר, אשר ישקעו כולם במריבה ולנו יתנו מנוחה. הקצין שמע לעצתו. שלח מספר חיילים כאילו חיפוש בגורן אחר נשק והחיילים ערמו את כל החיטה לערימה אחת. ואכן לא טעו. כל הכפר התאסף בגורן וההצגה שבה חזו, גרמה להם הנאה מרובה. מנין לך רעיונות כאלה ? שאל אותו הקצין הבריטי. ענה לו, כי הוא מכיר היטב את אופיים של הערבים המוכנים להרוג איש את רעהו בעד פרוטה אחת בלבד... ובמקרה זה עלול ריב החיטה להמשך שבועות על גבי שבועות.
היו נוסעים בשיירות והוא במכוניתו בראש השיירה. באחד הסיורים הליליים, בלילה חשוך ביותר, עלו להר שילו, ועם התחלת הירידה, הבחין ברגע האחרון ממש בתעלה גדולה רחבה ועמוקה לרוחב כל הכביש. בלם את המכונית בבת אחת, ועם הבלימה החלה התקפת הערבים שירו עליהם מכל הצדדים. השיבו להם כראוי והשתיקו אותם כליל. לאחר מכן ירדו מן המכוניות לראות מה אירע. כולם הגיעו למסקנה אחת בלבד, והיא: שבנימין עדין הציל את כל נוסעי מכוניתו בכך שהצליח לעצור את המכונית לפני התעלה ובכך מנע את התהפכותה, שבודאי היתה מביאה אסון לנוסעי המכונית. הוצג בפני הקולונל וכאשר לאחר ימים מספר בא הנציב העליון וואקופ לביקור הציגו אותו גם בפניו, והוא בירך אותו שיצליח תמיד בתפקידיו.
כשנסתיימה אותה תקופה רבת תלאות וסכנות חזר הביתה ולפי הצעתו של המהנדס איש-שלום לעבור לגור במושב "מוצא עלית" ליד ירושלים ולקבל עליו את התחבורה מירושלים למקום. הסכים, נפגש עם ועד המקום והוחלט שעליו לרכוש אוטובוס. מכר את מכונית המשא ובעזרת ידידיו רכש בחיפה אוטובוס ישן. שיפץ והתאים אותו לצרכי העבודה. במחציתו סודרו מקומות ישיבה ומחציתו למשא, בכדי שיוכל להוביל את תוצרת החלב של המושב ל"תנובה" בירושלים ובחזרה, להוביל את המצרכים השונים הדרושים לחברי המושב, שעם התישבותו בתוכו נמנה עם חבריו, שהכיל 30 משפחות. בהתחלה סבל, כי מ-30 המשפחות אי-אפשר היה להתקיים, לכן מצא פתרון חלקי כאשר התאחד עם קמינצקי ושותפו זישה, בעלים לשני אוטובוסים שעבדו באותו קו. יצרו את השותפות על מנת למנוע התחרות. במשך הזמן נמאס עסק התחבורה על השותפים והגיע אתם לידי הסכם בדבר רכישת הרשיונות והמכוניות, ובעזרת שותף אחר נעשו השולטים על קו זה, סיפקו תחבורה לכל האיזור, כולל הכפרים הערביים ועד קרית-ענבים ומעלה החמישה הגיעו. ואז באה קצת רווחה. נאלץ היה למצוא דרך לרכוש את לבם של הערבים שיואילו לנסוע באוטובוסים שלהם. כיון שקיים היה אז מתחרה, ערבי אשר גר בכפר קולוניה (מול מוצא) וגם לו אוטובוס באותו קו, העניקו זכות לכל ערבי