אחד מבניה. יוסף, היה חבר הפרלמנט הבריטי, נהרג בהפצצת לונדון ע"י הצפלינים הגרמניים במלחמת העולם הראשונה). בנסיעה זו הביא גם תועלת רבה לבתי המלון של האחים קמיניץ. בזה שהתקשר עם חברות נסיעות שיעצו לתיירים מחו"ל ומהודו לבקר בא"י בבתי המלון שלהם. נסיעה זו, אף שהיתה קשה לאביו שהיה קטוע רגל לפריז, שאז התקיימה שם תערוכה עולמית וחינכו את בניין "מגדל איפל". מובן שגם שם התקשרו עם משרדי תיירות.
נשא לאשה את מלכה בת שלמה וינשטיין, ובזיווג שני נשא לאשה את רבקה בת חיים ופריידה גדליה (מראשוני הישוב בארץ, היה מבעלי בתי המרקחת הראשונים ביפו, על יד בניין הממשלה והשעון הידוע, בו היה עונה ד"ר יהושע שאמי (רופא הנמל וההסגר ביפו. ראה כרך ראשון, עמוד 423) לחולים פרטיים. חיים גדליה , ע"י קשריו הטובים עם בעלי הקרקעות הערביים מלקוחותיו, הצליח לגאול שטחי קרקע גדולים עבור הבארון (יק"א) ליד ראשון לציון וזכרון יעקב (ראה את הערך של חיים גדליה בכרך זה).
היה אחד ממייסדי "עזרת אחים" ביחד עם ר' שלמה אלפרט, שהיה ידוע בירושלים בשם שלמה טוקר. הכיר את חג' אמין אל-חוסייני אישית (אחרי הכי בוש בחר בו הנציב הבריטי (היהודי) סיר (אח"כ לורד הרברט סמואל למופתי א"י. היה לו גישה חפשית אליו. מעניין שחוסייני היה לו יחס לגמרי שונה בהתחלת הקריירה שלו, התייחס אז באהדה ליהודים. היה נותן רשיונות למרכוס לבקר עם תיירים בחצר ולמקום המקדש ביום חג הרמדן. בשעה שלא היו רשאים להיכנס בחג זה.
במלחמת העולם הראשונה התיידד עם פקידי הממשלה התורכית הגבוהים וכן עם מפקדי הצבא התורכי והגרמני, ועל ידם עלה בידו להציל הרבה יהודים שנאשמו בהאשמות שונות (אי התיצבות לצבא, או בריחה מהצבא וכו'). כל זה עשה שלא על מנת לקבל פרס. היתה לו גם גישה לקונסול הכללי של ספרד בירושלים, קונט דה-בלובאר והשיג אצלו פספורטים לנתינות ספרד להרבה יהודים שנקראו לצבא התורכי או לעבודות ציבוריות (עמאלייע) וכו' וכך שוחררו מהצבא או לא גורשו מהארץ כנתיני האוייב... גם עם מפקדי המשטרה שהיו מבקרים במלון ונהנים משתייה ושוחד, היו לו יחסים ידידותיים והרבה מילידי ירושלים ניצלו בהשתדלותו משירות הצבאי וכו'.
במלחמת העולם הראשונה השתדלו מעצמות המערב לרכוש עד כמה שאפשר יותר מאזרחי הארץ ולהכניסם לנתינות של ארצותיהם על מנת להגביר על ידי כך את השפעתם בתורכיה, ובעיקר, בירושלים דאז.
מנחם מנדל קמיניץ (בוים) ז"ל הנ"ל ואליעזר ליפא ז"ל קיבלו את הנתינות הבריטית ובנו בצלאל אברהם קמיניץ ז"ל - רכש את הנתינות העותומנית וכן כל ילדיו.
מרדכי אהרן מרכוס - רכש את הנתינות הספרדית.
מנהיגי הישוב במלחמת העולם הראשונה שנרדפו ונאסרו ונדונו לגלות והשפלה לסוריה או תורכיה, ביניהם: מאיר דיזנגוף, ד"ר חיים בוגרשוב (בוגר); ד"ר בן-ציון מוסנזון ; האחים יוסף ובנימין קנדינוף, העו"ד דוד מויאל וכו', כולם מתל-אביב, עברו לפי השתדלותו לירושלים והתאכסנו במלונו. גם נכבדי המושלמים, הנוצרים והדרוזים מהלבנון וסוריה שהוגלו לירושלים שוכנו במלונו, והוא הקל עליהם ע"י השפעתו במשטרה וכו'.
הושיט עזרה לועד שהוקם ע"י עסקני ירושלים, ביניהם גיסו אפרים כהן (ראה כרך שלישי, עמוד 1154, שהיה מנהל בתי-הספר של חברת "עזרה" בארץ) בראשם, בקבלת אשרות (רשיונות) נסיעה לעבר הירדן ורכישת חיטה מכספי הועד האמריקאי לסיוע הרעבים בירושלים.
לפי בקשתו של ראש "השומר", ישראל שוחט (ראה כרך ראשון, עמוד 399) שרובם נאסרו כחשודים בריגול ע"י "ניל"י", השיג רשיון מיוחדת להספקת אוכל מהמלון לחבריהם שהיו אסורים בבתי-הסוהר בירושלים.
בכל חג פסח נערך סדר מסורתי ונוכחו בו כ-500 איש ואשה מהאורחים שבאו מחוץ לארץ ומראשי הממשלה וכו'.
בכל חג שבועות היתה מבקרת קבוצה גדולה מיהודי מצרים ועדן ובילו את הלילה בתפילה ותיקון חצות בבית הכנסת שהקים בבית המלון, שהיה מושלם, כולל ספרי תורה. עם החרמת בניין המלון ע"י הממשלה התורכית, תרם המנוח את כל הציוד של ביתהכנסת לבית היתומים דיסקין בירושלים ע"י מנהלו ר' שמואל עדן-ענדא (ראה כרך שביעי, עמוד 2889).
המלון שימש גם לסידורי חתונות, בר-מצוה וחגיגות משפחתיות. כן היו נערכות בו אסיפות עסקני הישוב.
במלון היו ארונות עם דפנות זכוכית לשמירת מכתבים שנתקבלו מחו"ל עבור תושבים לפי הכתובת של המלון, וזה שימש כעין "פוסטרסטנט" ונוחיות למקבלי המכתבים.
היה מתווך בין המוכתרים היהודים שבאו בטענות אחד נגד השני. וכן היה נבחר לבורר יחיד.
היה חבר מיסדר הבונים החפשים.
מנהלי הישוב בארץ היו פונים אליו שהשתדל בפני השלטונות המרכזיים התורכים בירושלים לביטול גזרות רעות שהטילו עליהם. בהשפעתו הצליח על פי רוב לקבל עליהם ע"י קשריו הטובים עם ראשי הממשלה והצבא התורכי.
הרב רפאל קצגלבוגן , מספר כיצד נהגו בירושלים כלפי החוגגים בתוכה יום טוב שני של גלויות. שאין לחוג יום טוב שני בא"י בפרהסיה ואת תפילת החג ואת הסדר של ליל שני יש להצניע ככל האפשר, לבל יראוה אחרים "בקלקלתה". אחרת היו הילדים רוגמים באבנים את אלה שפגעו קשות בכבודה של ירושלים. השר משה מונטפיורי ורעיתו שבאו לחוג את הפסח בירושלים העתיקה ברוב עם ובחגיגיות