הבולגרי התקרב לכבוש את העיר נמלט באחת הרכבות האחרונות לאיסטמבול (במסע שארך שבוע) ונתקבל לעבודה בסניף הבנק שם והיה מפעילי ה"מכבי". אחרי רציחת יורש-העצר האוסטרי ב-28 ביוני 1914 הרגיש בהתקרבות מלחמה חדשה, נסע לקאהיר והמשיך לעבוד בסניף הבנק הגרמני שם. אחרי כשבועיים פרצה המלחמה ונסגר הבנק שהיה רכוש האויב הגר מני. הוא התפרנס מעבודות מקריות שונות ובסוף נתקבל לפקיד בפירמה המסחרית הבריטית הגדולה "מורמוס" בקאהיר ובמשך הזמן עלה לדרגת מנהלחשבונות ראשי.
נטיתו לציונות מצאה לה אפשרות לפעולה כשבא במגע עם המגורשים מארץ-ישראל בקאהיר. כאן השתתף ביסוד ה"מכבי" והיה מפעיליו וממנהליו וכן היה פעיל בהנהגת הצופיות העברית, למד לדבר עברית והחליט לקשור את עתידו בארץ-ישראל.
ב-1918 נשא לאשה את חנה בת חיים קליינמאן (ילידת בסראביה, אחותם של דניאל ודוד אלמגור, מפעילי ה"מכבי" בארץ, עלתה ארצה עם הוריה ומשפחתה ב-1913 ובראשית המלחמה גורשו מצרימה כנתינים רוסיים, היתה פעילה מאד בארגונם וסידורם של המגורשים ובארגוני הנוער במצרים, מהמעמלות הראשונות ב"מכבי" קאהיר, ואח"כ בארץ היתה פעילה מאד בארגוני הנשים בתל-אביב ואח"כ ברמת גן, בשנים האחרונות ביחוד בליגה למלחמה בשחפת ובארגון השוק השנתי שלה).
ב-1920 עזב את משרתו במרכז הפירמה "מורומס'' בקאהיר, קיבל עליו ליסד ולנהל את הסניף שלה ביפו (אף כי היה זה הקטן שבסניפים והתנאים החמריים ירודים לעומת שכרו בקאהיר) ועלה ארצה, ומ-1923 ואילך היה בעל משרד עצמאי של נציגות בתי-חרושת בתל-אביב, ולאחר שנים אחדות בנה את ביתו ברמת גן.
היה חבר פעיל בועד "מכבי". ת"א ובמרכז "מכבי" ארץ-ישראל במשך שנים רבות, מיסדה וראשה של המחלקה לכדור-רגל ב"מכבי" ת"א, פעל למען עלית דרגתה ואיכותה עד שזכתה בגביע הארצישראלי אחרי שבמשך כמה שנים היה בידי קבוצות אנגליות. ארגן וניהל את המשלחת הספורטאית הארצישראלית הראשונה לחו''ל ב-1925, את סיורי קבוצת הכדוררגל של מכבי ת"א לאוסטריה, צ'כוסלובקיה ופולץ. היה חבר ועד כינוסי ה"מכבי" והמכביה הראשונה.
משתתף בפעילות צבורית גם בשטחים אחרים כסגן יו"ר אגודת הקומיסיונרים בת"א, סגן יו"ר הנהלת בנק "שרון" רמת גן, היה חבר ועד ברית הציונים הכל ליים ברמת גן, חבר הנהלת הגוש האזרחי ברמת גן, נאמן "בית האזרח" ברמת גן ומנהל עבודת התרבות בו, אח בלשכת הבונים החפשים "ברקאי", בת"א (מיום 5.10.37), ממיסדי לשכת "אחידן" ברמת גן ואח בלשכת בני ברית ברמת גן.
בניו: יעקב, יהודה (ספורטאי ב"מכבי" רמת גן. זכה באליפות ארץ-ישראל בריצת 100 מטר).
נתנאל לוריה
נולד במוהילב, רוסיה הלבנה, בשנת תקצ"ט (1839), לאביו הרב זאב (דור תשיעי לרבי שלמה לוריא, מהרש"ל, מצאצאי רש"י ולמעלה עד דוד המלך).
עלה ארצה עם הוריו בשנת תר"ד (1844), בדור הראשון להתיסדות הישוב האשכנזי-הפרושי בירושלים, ולמד בחדרים ובישיבה.
בתרי"ט נשא לאשה את חנה בת הרב ישעיהו ברדקי (מראשי הישוב האשכנזי בירושלים, סגןהקונסול האוסטרי הראשון בארץ ומנהיג העדה והכולל, ועוד).
נתמנה למשגיח על הכשרות. היה סופר ומזכיר בכולל רייסין, בעל קורא בבית-המדרש "סוכת שלום", שחותנו היה ממיסדיו וראשיו- ובשנת תרכ"ד היה גבאי וסוכן בביקור חולים וחתום על שטרי ההגרלה שהוצאו לטובת רכישתה ובנינה של החצר "בית מסעד חולים למקהלות האשכנזים-פרושים" (ההתחלה של בית-החולים "ביקור חולים" בירושלים).
אחד מאבות-אבותיו, ר' יוסף יונה לוריא, גמל חסד לקיסר נפוליון הראשון בעת נסיגתו ממוסקבה ב-1812