החוברת עוררה מיד רעש עצום. בתחלה נדמה היה שהתגובה הכללית היא שלילית. ההתנגדות צפה מכל צד. המתבוללים והאדוקים ואף אנשי "חבת ציון" התנגדו. "למה הרעש הזה ?" על תנועת "חבת ציון" עצמה ידע הרצל אך מעט. רק בימי העריכה האחרונה של ספרו הגיעה לידיו "אוטואמנסיפציה". את משה הס קרא רק כעבור שנים.
אבל מיד החלו להגיע הדים אחרים. מאיגודים שונים בארצות מזרח אירופה, מבולגריה, מגליציה באו מכתבי עידוד נלהבים. קבוצת סטודנטים הציעה להרצל להקים גדוד ולעלות מיד בחוף יפו לשם כיבוש הארץ. הבנקאי דוד וולפסון הצטרף מיד אל הרצל והוא שגלה לפניו את יהדות אירופה המזרחית ששונה היא ובריאה יותר מזו שבמערב.
ב-10 במרס הופיע אצלו כומר נוצרי בשם הכלר , והוכיח לו שהוא נבא להופעתו של הרצל . הוא נעשה מעתה שליחו הנאמן ופותח לו שערים בחצרות נסיכים וקיסרים. עוזר שני מבין לא-יהודים הופיע: פולני נוולינסקי. רק כעבור שנים נתברר לו להרצל שההוא רמאי היה. אולם מהכלר הופקה תועלת רבה. הוא הביא את הרצל בפני הארכידוכס מבאדן שנרכש מיד לאהדה לרעיון. הרצל איננו נוסע אליו טרם שהובטח לו שיתקבל. אין הוא רוצה לעמוד במסדרונים עמידה עלובה - הוא מסביר להכלר . באותו יום שהוא נוסע לארכידוכס מודיעים על מות הבארון הירש. הרצל רואה בזה סמל: מות הפילנטרופיה היהודית, הולדת המדיניות.
נוולינסקי פועל בקושטא. ב-15 ביוני נוסע הרצל לשם ומקווה להפגש עם השולטן. בדרך מקבלים את פניו המונים בסופיה. כבוד מלכים ניתן לו. הרצל התרגש והזדעזע. וזה שמש לו ניחומים במקום הכשלון שנחל בקושטא. לא הגיע לשולטן, נפגש רק עם מיניסטרים והציע להם עזרה כספית גדולה אשר נחוצה היתה מאוד לשלטון הטורקי המתפורר.
אבל כדי שיוכל להציע הצעות כספיות עליו לדעת שיש ביכלתו למלא אותן. הוא נוסע ללונדון להקים את ''אוצר היהודים". אך הבנקאים היהודים מאכזבים אותו שוב. ושוב מגיבים ההמונים ב"איסט אנד" בהתלהבות עצומה. האספה נקראה בניגוד לרצון ועד חו"צ בלונדון. הוא הוזמן לישיבת הועד והקשיב לדיונים על הקמת מושבה חדשה ועל בעיות תקציב של כמה מיליון לירות. הרצל התערב כשעלתה על הפרק בעיית הבטחון: "אני רוצה רק בהתיישבות כזאת שאנו נוכל להגן עליה בצבא יהודי שלנו".
לאחר מאמצים רבים נתקבל הרצל סוף סוף אצל הבארון רוטשילד . הלה לא האמין בכל התכנית.
כך מתנגשים זה בזה כשלונות והצלחות. כשלונות ב"חלונות הגבוהים" ונצחונות למטה. גם מארץ ישראל נתקבלה ברכה, החתומים עליה : אפרים כהן (מנהל בית ספר למל), דוד ילין, אליעזר בן-יהודה. מאמצי השנה האחרונה נותנים את אותותיהם. הוא מרגיש בחולשת לבו וב-12 בפברואר 1897 כותב את צואתו הספרותית: "שמי ילך ויגדל אחרי מותי".
ב-7 למרס 1897 הוחלט בהתיעצות בוינה לקרוא לקונגרס ציוני. הרצל עובד ללא לאות למען קיומו למרות ההתנגדויות הרבות מצד '"רבני המחאה" שמנעו את קיום הקונגרס במינכן, והתנגדות חו"צ, ביחוד אלה מאירופה המערבית.
ב-4 ביוני הופיע הגליון הראשון של "די וולט" בטאון התנועה הציונית. בעתון מפת ארץ ישראל ושני מגני דוד מהצדדים. המעטפה - צהובה כטלאי הצהוב "שיש להפכו לאות כבוד".
לא רק את בריאותו מזניח הרצל , אף את ביתו. מעתה אין הוא עוד מספיק להתמסר לחינוך ילדיו, דבר שיתנקם בהם קשה אחר מותו ויקבע את גורלם הטרגי. גם הסכסוכים עם בעלי "ניי פריי פרעסע" שהוא חייב לספק להם חומר, רבים. בכל זאת מסרב הרצל והוא יעמוד בסרוב עד יומו האחרון לקבל את משכורתו מידי התנועה המתארגנת. להפך: את מרבית הונו הפרטי הוא משקיע בה וביחוד ב"שבועון" שאינו נושא את עצמו.
ב-29 באבגוסט 1897 עולה הרצל על במת הקונגרס הציוני הראשון. הוא דאג לכל פרט בהכנתו. לאולם, לתלבושת הצירים, לעתונות. הוא הרגיש שכאן נעשית היסטוריה וכל פרט ופרט חייב להחשב מראש ובדייקנות. רק ההתלהבות העצומה בה נתקבל הוא עצמו לא הובאה בחשבונו. רבע שעה הריעו הצירים שבאו מכל קצוי תבל, פעם ראשונה בדברי ימי האומה. דמותו המלכותית לא גרעה אלא הוסיפה על האגדתיות שהוכתב בה שמו עם הופעת ספרו בכל הלשונות בכל התפוצות.
נאומו היה מחושב מאוד. הוא ידע כי מדבר הוא באזני ההיסטוריה ובאזני מדינאי העולם שבהם תלויה ההצלחה הדיפלומטית. זה היה נאום המדיני היהודי הראשון.
שלשה ימים נמשך הקונגרס. נתקבלה תכנית באזל שהרצל נסח אותה : הציונות שואפת לרכוש מקלט בטוח ע"י משפט גלוי לעם ישראל בארץ ישראל: לאחר ההחלטות הארגוניות הראשונות ובחירת הועד הפועל ונשיאו ד"ר תיאודור הרצל , ננעל הקונגרס מתוך התלהבות עצומה.
ביומנו רשם הרצל מה שלא רצה לאמור בפומבי: "בבאזל יסדתי את מדינת היהודים, אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמשים שנה יכירו בה הכל. המדינה מיוסדת בעיקר ברצון המדינה של העם, אפילו ברצונו של יחיד חזק". חוויתי החזקה ביותר היה המגע עם היהדות המזרחית השרשית.
אחרי הקונגרס הוא חוזר ל"עבודה השחורה". הועד הפועל שנבחר הוא חלש. כל העבודה רובצת עליו. שני התפקידים העיקריים: חתירה להשג פוליטיחיצוני. הקמת הבנק. יחד עם זאת הוא חייב לדאוג לפרנסתו שהיא גם פרנסת "די וולט". מחזהו "הגיטו