ביניהם, קיבלו ראשי היהודים את דרישת הרב נורוק לדחות את הצעת החסד המעליבה. כשנטה הצאר סוף-סוף להרשות את חזרת היהודים, לא היה עוד שום ערך מעשי לכך, כי בינתים כבשו הגרמנים את פלכי הספר.
בתקופת החופש האזרחי והלאומי שהיה ליהודי רוסיה בין מהפכות פברואר ואוקטובר 1917 פעל הרב נורוק בכל שלבי ההתארגנות היהודית בהיקף מקומי וכל-רוסי. יזם ושידל וארגן מפלגה דתיתלאומית בשם "מסורת וחרות", שכללה את כל אגפי היהדות הדתית, ציונים ולא-ציונים, (דמות קדומה ל"חזית דתית מאוחדת"), נלחם למען הכנסת היסוד הדתי לארגון הקהלות, להפעלת האוטונומיה הלאומית ליהודים ולגיוס כוחה של היהדות הרוסית הגדולה גם למען המעפל והמפעל הציוני; השתתף בהתיעצויות, בכינוסים ובועידות ובועדי פעולה ומילא בהם תפקידי חבר, חבר נשיאות ויו"ר.
משהקפיא המשטר הבולשבי את החיים הצבוריים של היהודים הנאמנים, הוכרחו הוא וחבריובעסקנות לחזור לפעולות עזרה לכושלים ולנפגעים ("בועד הצבורי היהודי", שאושר רשמית לעסוק בחלוקת משלוחי הסיוע של הג'וינט לנפגעי הפרעות ובנשיאות המשותפת למוסדות הסעד היהודיים שברוסיה). מפעם לפעם היה צורך גם בשתדלנות לביטול גזירות, כמו בימי הצאר, אלא שכעת באו הגזירות ברובן ביזמת מרשיעי-ברית ילידי-ישראל, אנשי הייבסקציה שהושלטו על היהודים, והבנה והיענות כל-שהיא לשתדלנים נמצאה דוקא אצל השליטים הלאיהודים, כגון בסיכול המזימה למסור את הופעות "הבימה" ובהשגת רשיון לאפות מצות לפסח 1918 בשביל היהודים.
משנתבהר כי אין עוד כל סיכויים קרובים לחידוש הפעילות היהודית הלאומית ברוסיה, התמסר הרב נורוק לארגון החזרת מגורשי פלכי הספר, שהפכו למדינות עצמאיות, למקומות-מגוריהם מלפני המלחמה.
בשיתוף עם אחיו, הד"ר אהרן דב נורוק, הרב הראשי בליבאו וחבר האספה המכוננת של מדינת לטביה, הצליח להשיג את הפסקת החומרות המיוחדות שציר לטביה במוסקבה היה נוהג בהן במתן ויזות ליהודים הרוצים לחזור ללטביה - ובמרס 1921 חזר גם הוא ונכנס מיד לפעילות בחיים הצבורים של היהודים ושל המדינה. נבחר לכינוס הקהלות ולנשיאות השלטון העליון שלהן. השתתף בועד המשלחות היהודיות מארצות אירופה התיכונה והמזרחית שליד ועידת השלום בפאריס, בפעולה לארגון עמי המיעוטים להגנה על זכויותיהם האזרחיות והלאומיות, בקונגרסים ובועדי הפעולה של עמי המיעוטים ובמשלחותיהם ובדיוניהם עם מוסדות חבר-הלאומים ואחרים. בפעולות אלה הביא תועלת גם למיעוטים הגרמניים וקיבל דברי תודות ומחמאות מפי עסקניהם וממדינאים גרמנים, - והמשיך בפעולה זו עד 1934, כשהיהודים פרשו מאיחוד המיעוטים בגלל רוח האנטישמיות שהגרמנים הכניסו לתוכו. בביקורו באסטוניה ב-1924 השיג שם בדיונים עם הממשלה בשם קונגרס המיעוטים את הגשמת זכויות המיעוטים שבאסטוניה, ובשידולים מרובים (למען יצירת תקדים לטובת היהודים בארצות אחרות) השיג את הסכמת היהודים שגם הם יהנו מהזכויות הללו.
ב-1922 נבחר כציר לסיים הלטבי הראשון ומאז נבחר תמיד מחדש. עמד על משמר זכויות היהודים והמיעוטים בכלל והיה ראש גוש המיעוטים בסיים. בסוף 1925 הצליח להשיג מראש-הממשלה הריאקציוני אולמאניס רשיון כניסה מססס"ר ללטביה בשביל חברי "הבימה" ומשפחותיהם ובני-לויתם (למעלה ממאה נפש), ובדרך זו יכלו להגיע אח"כ לארץ ישראל.
בסוף 1926 ארגן התקפה מרוכזת של צירי המיעוטים, שהפילה את הממשלה הריאקציונית, והנשיא הטיל עליו להרכיב ממשלה חדשה. כדי להראות, שהמלחמה היתה לא לשם חטיפת תיקים אלא ליצירת ממשלה דמוקרטית, סירבו המיעוטים להכנס לממשלה, והרב נורוק הרכיב ממשלה של סוציאל-דמוקרטים ואזרחים פרוגרסיביים, שנקראה על שמו והוא ניהל אותה במשך שנה ורבע של קיומה. זאת היתה הממשלה הדמוקרטית היחידה בלטביה והתקינה חוקים טובים בעניני אזרחות ורכישת קרקעות וחינוך לאומי למיעוטים, שהיו לטובת היהודים.
כחבר הפרלמנט הלטבי השתתף בכל הקונגרסים הבינפרלמנטריים העולמיים, יצר קשרי ידידות וכבוד עם מדינאי ארצות שונות, רכש את הבנתם ותמיכתם לענין היהודי והציוני והצליח להפעילם לטובתנו בעמדותיהם בועדות המיעוטים והמנדטים בחבר-הלאומים ובמועצתו. לרגל קונגרס כזה ב-1930 בלונדון השתמש בהזדמנות פגישה עם הנציב העליון לא"י לורד פלומר להביע לו את משאלת היהודים ודעתהקהל בעולם בעד הסרת המכשולים מעל דרך העליה היהודית ובנין הארץ.
עם שובו מרוסיה חזר גם לפעילותו בציונות וב"המזרחי". היה ציר "המזרחי" בכל הקונגרסים הציוניים מהי"ב (קארלסבאד, 1921) ואילך, ומ-1923 ואילך חבר הועד הפועל הציוני. בכל הקונגרסים היה בנשיאות, בועדה המדינית (פעם אף יו"ר בה ומרצה שלה במליאת הקונגרס) או בנשיאות הועדה המתמדת, כמה פעמים יו"ר הועדה המדינית של הועה"פ הציוני וחבר הועד המנהל של סוכנות היהודית מאז הווסדה ב-1929, ובעל "חזקה" על נשיאת נאומי הנעילה בקונגרסים. בקונגרס הי"ד (וינה, 1925) נזדמן לו לעמוד מקרוב, מקור ראשון ממש, על הגורם המדיני-האישי לחילופים בנשיאות הועה"פ הציוני, כן השתתף בכל הועידות העולמיות של המזרחי ובעידותיו הארציות בפולין ובליטא, היה חבר המרכז העולמי של המזרחי, וכעת חבר המרכז הארצי וחברי בי"ד הכבוד של התנועה העולמית. חבר הדרקטוריון העולמי של קרן היסוד.