ד"ר דב גורביץ
נולד ברשטילובקה, פלך פולטבה (אוקראינה), בשנת תרמ"א. (1881 .3 .23). לאביו אליהו בן נתן (נצר ממשפחת הגר"א, תלמיד חכם ומתמיד על ספרים כל חייו), ולאמו חנה בת אריה אדנופוזובבה (אשת חיל, המנהלת את כל העסקים כדי לאפשר לבעלה לעסוק בספרים ואם לששה ילדים).
חינוך מסורתי קבל ב"חדר", אך צמא להשכלה חילונית. נשלח על ידי הוריו לעיר המחוז פולטבה, למד רוסית, אך בגלל החוקים הידועים ברוסיה לא נתקבל לגימנסיה, ונאלץ להתכונן לבחינות הבגרות כ"אכסטרן" (בחינות חוץ). כגורל רבים מבני נוער היהודי באותה עת הוכשל אף הוא כמה פעמים בבחינות על ידי המורים האנטישמיים. סוף סוף לא יכלו להם שונאי ישראל לעקשנותו ולכשרונותיו ובשנת 1904 קבל את תעודת הבגרות בגדיץ (פלך פולטבה).
החליט ללמוד רפואה, אך נתקל שוב בהגבלות באוניברסיטאות הרוסיות. הוריו לא היו די אמידים כדי לתמוך בו בלימודים בחוץ לארץ, על כן הפסיד שנה נוספת. מנצל את הזמן לחסוך כסף ממתן שעורים לתלמידים ואכסטרנים. ב-1905 יצא לברלין ולומד שם ובעיר בון. בשנת 1909 קבל את התואר דוקטור לרפואה. הדיסטרציה שלו היתה על הנושא: Ueber Neubildung Der Druesen".
בינואר 1910 חזר לרוסיה ושוב היתה בו יד המשטר הצארי. אין כוחה של דיפלומה מחו"ל יפה, אלא אם כן יבחן המוסמך שנית ברוסיה. נסע לקאזאן וסוף סוף קבל גם את הדיפלומה הרוסית ב-15 בינואר 1911.
חזר לפולטבה, אך טרם הספיק להכנס לעבודה מקצועית, צלל בעסקי צבור. מנעוריו עוד היה ציוני נלהב. עתה קבלוהו ציוני פולטבה בזרועות פתוחים. נבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית, לציר הדומה בעירו, ומכיון שקרבו ימי הקונגרס הציוני העשירי (1911) נבחר כציר ויצא לבזל.
שוב ניצל את ביקורו באירופה למען השתלמות רפואית ובמשך שלש שנים הוא נודד ממקום תורה רפואית אחד לשני. לומד פתולוגיה אנטומית אצל ריברט (בון, פיק (ברלין), מחלות ילדים אצל אונגר (בון), צ'רני, פינקלשטיין (ברלין), ובביה''ח ע"ש נוימן בברלין.
בשנת 1912 נשא לאשה את רבקה בת ישראל רוזנפלד. עם שובו לרוסיה עבד זמן מה כרופא בזמסטבו (אירגון הרשויות המקומיות). אחרי כן בבית החולים העירוני בפולטבה. באותו זמן נזדמן לו לרכוש מעבדה בקטריולוגית. נסע לחרקוב לחדשים מספר להשתלם בעבודה מעבדית במכון שבו עבד ד"ר אריה בעהם. (ראה כרך א'. עמוד 180).
אך אין הוא מוצא סיפוק בעבודתו. האש הציונית הבוערת בו מחייבת אותו. בסוף שנת 1913 החליט לעלות ארצה ולהשתקע בה. הגיע ליפו בתחילת 1914, שכר לו חדר בפנת הרצל-לילינבלום והתחיל לעבוד כרופא ילדים. כאחד המעטים מקרב הרופאים, שידע עברית עם בואו ארצה התחיל להשתתף בעתון הרפואי. ערך . את המדור: "בקורת וביביליוגרפיה רפואית" (בחוברת ה' של "זכרונות דברים" מרס, 1914, פרסם מאמר בקורת גדול).
מכיון שמשפחתו נשארה ברוסיה, נסע להביאה ביוני 1914, אך לא הספיק כי פרצה מלחמת העולם הראשונה.
גוייס וכל שנות המלחמה עבד בתור מנהל מחלקה בבית החולים הזמסקאי של פלך פולטבה. לאחר המהפכה הבולשיביסטית גוייס על ידי הממשלה הסובייטית (1919) ועבד בבית החולים הצבאי למחלות מידבקות וגם בבית החולים למחלות מידבקות אצל ילדים בפולטבה. באותו זמן ניהל גם את המעבדה הצבאית. החל משנת 1923 עד 1925 ניהל מחלקת ילדים בפוליקליניקה המרכזית של פועלים ואת המעבדה בדיספנסר לחולי שחפת.
בשנים ראשונות אלו של המפכה עוד לא חל איסור מוחלט על עבודה ציונית. הוא עומד בראש ההסתדרות הציונית, חבר הנהלת הקהלה וחבר מועצת העיריה. השתתף כציר בועידת פטרבורג.
ב-1925 השיג רשיון לעלות ארצה וביולי אותה שנה הגיע עם משפחתו ליפו.
השנים היו שנות המשבר של העליה הרביעית. מספר הרופאים היה רב באופן יחסי. זמן קצר גר ברחוב שיינקין שעוד היה אז בקצה העיר ללא כביש ומדרכה. הודות לידידיו מפולטבה קבל עבודה בקופת החולים הכללית של ההסתדרות בחיפה.
פגישה מקרית עם ד"ר ראובן כצנלסון , שהיה אז מנהל "הדסה", הביאה אותו שוב לתל-אביב. רופא הילדים ב"הדסה" תל-אביב, ד"ר שווארץ עזב בסוף 1925 את הארץ וחזר לרוסיה. ד"ר גורביץ הוזמן למלא את מקומו. לאחר שנת עבודה שם רכש לו אהדה עצומה בקרב כל, וקופת חולים הזמינה אותו לעבוד אצלה. במהירות רבה הפך להיות לאחד מהרופאים הפופולריים ביותר בקרב החברים, האחיות והצבור הרחב.