הרב זליג שפירא (בהיות הוא בן 17 והלא בת 16: ובפרוס הפסח הראשון אחדי נשואיהם, כשאחד מאמידי הקהילה הציע לו למכירה את הטורים עם פירוש הב"ח בשבעה כרכים מהודרים ב-10 רובלים, כדי למלא את דרישות אשתו לקנות לה חפצי אופנה לחג, ולאביך הצעיר היה אז סכום זה כל רכושו במזומנים, ואמר שימלך בדעת אשתו, והיא השיבה לו : - פלוני ישמח את אשתו בבגדי צבעונים ואני אשמח מאד בתכשיטים של תורה אם הם נחוצים לך...) ומאז היתה עזר כנגדו בפעולות לטובת התורה והצבור, בהכנסת אורחים וכו' ופעילה בהכנסת כלה ובמעשי חסד לנצרכים, הן במתן עזרה פרטית בעבודה ובממון והן בפעולה ובהפעלה במוסדות חסד בכל מקומות ומגוריהם.
מתרנ"ט ואילך שימש ברבנות בקהלת זלאטופול, ומשנדרשה הקהלה למנות "רב מטעם" (בעל השכלה תיכונית רוסית, שיהיה הנציג האחראי של העדה הדתית היהודית כלפי השלטונות: והללו לא הקפידו שאותו "רב" יהיה גם בעל ידיעות בתורה ומתנהג לפי הדת, רק שיהיה בעל השכלה ושייך רשמית לדת ישראל, ומשום כך היו הרבה קהלות מוכרחות להחזיק שני רבנים : דתי ורשמי), דרשו ממנו ראשי הקהלת להשיג תעודת בגרות, שיהיה כשר לשמש גם בתפקיד רב מטעם. הוא התכונן לבחינות באופן פרטי, בהסתרה מפני החסידים הקנאים שהתנגדו ללימודי חול, ובתר"ד עמד בבחינה וקיבל תעודת בגרות.
במלחמת העולם א' מילא תפקיד בשרות דתי ליד המטה הראשי בדרום רוסיה. עמד על מצבן העגום של נשים רבות שנתעגנו מבעליהן, שנספו במלחמה או שברחו מרוסיה ואבדו עקבותיהם. השקיע הרבה מרץ ועבודה בהשגת עדויות - בעזרת שלטונות הצבא ובדרכים אחרות, אף במחיר טורח וסיכון עצמי - על מותם של חיילים נעדרים, וידיעות וגטין לנשי אנשים שברחו לאמריקה ולארצות אחרות, בעזרת חליפת מכתבים לרוב עם רבנים ואנשים ומוסדות בארצות ההן: והצליח להתיר הרבה מאות נשים מכבלי העיגון.
היה פעיל גם למען הציונות והמזרחי.
בתרפ"א נמלט עם משפחתו מתוך ההפכה והפוגרומים ודיכוי הדת ברוסיה ועבר לבסראביה, שהיתה אז תחת שלטון רומניה. שימש שנה אחת ברבנות במארקולשט ואח"כ בטאטארבונאר שבבסראביה, שם היה גם מורה לדת ישראל בבתיה"ס התיכוניים הממשלתיים, פעיל בהסתדרות המזרחי ויו"ר הועדים המקומיים למען הקרנות הלאומיות, וביתו שימש אכסניה לתלמידי חכמים ולשד"רים ולעסקנים בבל ענפי הפעולה הצבורית. יזם הקמתם והחזקתם של מוסדות חסד וחינוך דתי ושרותי צבור בקהלתו.
בתרפיה ארגן קבוצת יהודים מקהלתו לרכישת אדמה בבני-ברק באמצעות חברת "פלשתינה החדשהמקישינוב.
בשנות תרפ"ט ותרצ"ב ביקרה רעיתו בארץ, שהתה בכל פעם קרוב לשנה וביקרה במוסדות ובנקודות הישוב מכל הסוגים, ובשובה הרצתה ברבים על רשמי ביקוריה ועשתה בכך תעמולה יעילה לציונות ולבנין הארץ.
בתרצ"ה עלה עם בני ביתו, והשפיע בהצלחה על רבים מקהלתו לעשות כמוהו, והשתקע בתל-אביב. התמסר לסידור כתביו בדברי תורה ולהשלמת החלקים שאבדו בנדודיו מרוסיה, ובשנת תרצ"ח יסד אגודה לתקנת עגונות, נבחר לראשה וממשיך לפעול בהתנדבות בענין זה ולברר עובדות ושאלות הלכה לטובת בנות ישראל שבעקב הטלטולים וההגירות נתעגנו מבעליהן. בשנת תרצ"ו התנדב לנוטרות, אך לא נתקבל מפאת גילו ובניו הלכו במקומו.
בשנת ת"ש יסד את הירחון התורני "הפוסק", לעניני הלכה ואגדה וממשיך להוציאו ברציפות, והודות לעזרת רעיתו באדמיניסטרציה, בהגהות, ברכישת נייר בעת צמצומים והגבלות וכו' עלה בידו להוציא את הירחון אף בזמנים ששכב בבית-החולים לרגל מחלות וניתוחים. בשנת תש"ח זכו הוא ורעיתו לשמחה כפולה: חתונת הזהב והופעת חוברת המאה של "הפוסק".
פרסם בעניני תורה ויהדות ב"בית ועד לחכמים", "הפסגה", "אידשע וויסענשאפט" ועוד. חיבר והוציא את הספרים "בית הלל", "דברי הלל" (ד' חלקים), "פסקי אליהו (ב' חלקים), "אלון בכות"; הוציא ברומניה את