הבת מרים ואהרון בן הזקונים) הביא מורים מומחים מליטא על מנת להנחיל לבנים חינוך עברי וציוני. את נחלאותיו הרבות כנה בשמות עבריים, על שמו של אהרון נקרא מכרה פחם אחד.
חינוך תיכוני קבל בגימנסיה העברית ביקטרינוסלב, משם יצא למוסקבה ללמוד באקדמיה לציור ואמנות. הביא עמו מכתב המלצה של דן פינס אל א. ארסט. על ידו נכנס לחטיבה הצעירה של הסתדרות האקדימאים הציונים "החבר הצעיר". כבר בתקופה זו בהיותו בן י"ז שינה את שמו הלועזי לשם העברי אבני . בימי המהפכה הרוסית ספג לתוכו מרעיונות המהפכה. אך נשאר נאמן לציונות בתקוותו להגשים את המהפכה במולדת העברית. השפעה רבה הושפע מאברהם שלונסקי שהגיע אז מהארץ לרוסיה.
בויכוחים הסוערים שציינו את השנים ההן היה מפליא את חבריו בבקיאות בספרי פרופ' קלויזנר, אחד העם ובער בורוכוב.
כשחל הפילוג בהסתדרות "החבר הצעיר" הצטרף ל"אסיף" ("אידישער סאציאליסטישער יוגנד פארבאנד"), חזר ליקטרינוסלב והחליט לעלות ארצה. בהשתדלותו של פרופ' יעקב דולז'נסקי הצליח לעלות בשנת 1924 כתלמיד "בצלאל".
מיום בואו ארצה החליט לעמוד ברשות עצמו וסרב לחיות מקצבת אביו (שעמד להגיע ארצה עם בתו). מחצית היום היה לומד ב"בצלאל" בהדרכתו של פרופ. שץ ומחציתו השניה של היום עבד כל עבודה שנזדמנה לו למען מחיתו: בנין, חצץ, כבישים וכו'. בעת ובעונה אחת סייע בידיו של ד"ר א. אברמוביץ (שהיה חברו מימי ה"חבר הצעיר") בהנהלת העתון "הרפואה" שעורכו היה פרופ. י. דולז'נסקי. בערבי שבתות היה מחכה בתחנת הרכבת לבוא המשלוח של הקונטרס על מנת לחלקו בין המנויים הירושלמיים. כמו כן לא השתהה וחודש לאחר בואו ארצה היה כבר חבר ב"הגנה" ובקבוצת משמר שמר בשכונת הבוכרים וב"בצלאל" יחד עם יהודה ארזי. בשנת 1925 הגיעה ארצה אחותו מרים אלמנתו של ד"ר עמנואל פינס עם חמשת ילדיה. אהרון עבר לגור לביתה בשכונת "יגיע כפים". מאז הפך הבית לבית ועד לצעירים, פועלים, חלוצים, חברי פלוגת עין חרוד (ששכנה אז בבית צפפה) ואנשי הגרעין הרוסי של קיבוץ אפיקים, תלמידי הסמינר למורים, סטודנטים וציונים צעירים. כל אלה מצאו בבית זה כעין בית-הורים ומועדון לויכוחים, שירה וריקודים. בלילות שבת וחג נערכו שיחות בעניני תרבות ואמנות ועד אור הבוקר נמשכו השירה והריקודים.
עד מהרה התמרד אהרון בשמרנות שב"בצלאל" והחל ללכת בדרכים עצמאיות.
עם פתיחת סמינריון הפועלים בירושלים (1926) היה מראשוני תלמידיו. באותה תקופה השתתף ביסוד "הנוער העובד", "הפועל", וכעבור זמן מה פעיל בהקמת "הבחרות הסוציאליסטית".
בשנת 1928 עבר לתל-אביב. למד אדריכלות וחשמלאות בבית הספר "מונטיפיורי". התגורר בעליות גג ברחוב מל"ן שבכרם התימנים וחיש מהר הפך גם מקום דל זה למרכז לצעירים ולאמנים שבאו לראותו וללמוד ממנו ומציוריו. ולהתוכח על אמנות הציור בארץ-ישראל.
בשנת 1929 הציג לראשונה את תמונותיו בתערוכה וזכה בביקורת מעודדת מאוד. דבר זה שמש לו דרבן לצאת לחו"ל להשתלם באמנות. יצא לצרפת ולאיטליה (1930). כעבור שנה חזר ארצה והחל לעבוד במחלקת ההנדסה של עירית יפו יחד עם המהנדס אבישר ז"ל והצטיין במסירותו לעבודה שלא נטשה אף ליום גם בימי פרעות וסכנה.
ימי העבודה הקשים לא מנעוהו מנאמנות ל"הגנה" ובלילות הוא יוצא לשמירה בנוה-שלום, נוה-צדק ושכונת ברנר. וגם כל אלה אינם באים על חשבון התפתחותו האמנותית. ושוב הוא עורך תערוכות בשנות 1930, 1934. משנת 1932 הוא חבר ועדת האמנים ליד המוזיאון מטעם אגודת הציירים והפסלים.
בשנת 1937 זכה בפרס מטעם עירית תל-אביב על תמונתו "אשה".
אין הוא מסתפק בדאגה לפרנסתו וליצירתו. רוצה הוא לראות דור צעיר מצייר. בשנת 1936 הוא פותח יחד עם הפסל מ. שטרנשוס סטודיו לציור באחד המרתפים ברח' רש"י. מסייעים בידיהם רוזה כהן, דוב ורבקה הוז, רוניה רבינוביץ ואחרים.
למרתף-אמנות זה באו נערים עובדים שלא תמיד היה בידיהם לשלם שכר לימוד אך אהרון כמובן אינו מקפיד על כך. הוא מלא אושר על שניתן לו ללמד צמאי-אמנות את מלאכת הציור. המרתף אינו יכול עוד להכיל את מספר התלמידים. בעזרת מועצת פועלי תל-אביב עברה הסטודיה לאולם במעונות עובדים. תלמידי הסטודיו הוכיחו את יכולתם באמנות. בהדרכתו של א. אבני ביצעו את ההסוואה בימי מלחמת העולם השניה.
לאט לאט נעשה גם המקום החדש צר. מעתה הוא משמש עוד רק כסטודיו לפסלות והוראת הציור מועברת לדירה חדשה, לאולם ע"ש צ'מרינסקי איש "הבימה" שהוקם בסיוע מרת צ'מרינסקי, גיסו של אהרון משה סנדלרמן ובן-אחותו שמעון פינס. במשך הזמן הופך המוסד גם למדרשה למורים ומורות לציור ואהרון הוא חבר בהנהלתה ואחד המרצים. כמו כן הוא מתחיל לעבוד כמורה לציור בביה"ס התיכון החדש. הוא מתחבב מאד על תלמידיו ומתפרסם כפדגוג טוב. מדי שנה בשנה הוא עורך תערוכות מתמונות תלמידיו באולפן, דבר המעודד אותם ליתר שקידה והשתלמות.
אין הוא מסתפק בעבודה בעיר. הוא מסייר בנקודות התישבות, מגלה ומדריך שם כוחות יוצרים.
נבחר כנציג אגודת הציירים והפסלים בועדה הארכיטקטונית של עיריית תל-אביב ונמנה על חבר השופטים מטעם העיריה לפרסים באמנות.