"נחל ראובן", "עמק שושנים". אשר על פי האגדה הערבית המהלכת במקום, קברו של ראובן בן יעקב אבינו נמצא במקום. כל השמועות האלה אשר הגיעו אל המשפחה בגולה השפיעו על הנער משלם-זוסי, הלהיבו רוחו וצדו נפשו, שנמשכה אל ארץ הקסמים. ולא עצר הנער כח להתמהמה עוד, עזב את בית אבא במולדת החורגת ויעל אל בית הדוד בארץ המכורה ארץ האבות, בשנת 1891 והוא בן י"ז דרכו רגליו על חופה של יפו העיר. קסמו לו מן היום הראשון, חיי המרורים, בצעדו בקר בקר לפני עלות השחר, בימי החמה ובימות הגשמים, בין חולות ללא שביל, למען קצר הדרך, אל כרמי ראשון לציון אותם עבד, כשכיר יום, באהבה ובהתמררות של בן השב אל חיק אמו. בחיי המחסור, בעבודתו המיגעת, ראה את העתיד הפורח של הסביבה, שהיתה אז כלה ברקנים וקני יתושים לקדחת ששלטה במקום. היה מתרונן כלו בין שורות הגפנים של נותני העבודה שלו, אכרי ראשון לציון, הביל"ויים הראשונים, אשר ברוב אהבתם אותו, כנוהו באהבה ה"בלויי הצעיר" - ה"פועל הנלהב".
ללא כל חבלי הסתגלות נתקשר קשרי אהבה עמוקים אל האדמה היקרה וידבק בה לעבדה ולעבדה עד יומו האחרון. מקום מושבו ברחבי המולדת, בחר לו את בית דודו ראובן לרר בנס ציונה בעלית גג רעועה החליף כח אחרי יום עבודה מפרך, על גבי הגמרא אשר לא פסק מלשנות בה, גם בהיותו מרחק רב מאותו מקום תורה שבגולה. הכל במקום ידעו וספרו על אותו צעיר פלאי בן התורה, אשר ידו האחת אוחזת באת ובידו השניה מחזיק הוא בכל לבו בספר.
לימים בא בברית נשואין עם בת המשפחה צפורה בת ר' שלמה פצ'ורניק-לרר (מראשוני העולים והמיסדים של נס-ציונה). כבת שגדלה ביסודי חבלי האחזות ראשונים, ידעה להסתגל לחיי צמצום וצנע של הימים ההם. חרוצה ובת-חיל, לא הסתפקה במלואי תפקידיה במשק ביתה בית חקלאי ובצאת אישה לעבודת יומו למען פרנס ביתו, מלאה היא את מקומו בכרם ובגן. מן העבודות הראשונות, של הכשרת הקרקע ועבודות הנקוש של היבלות - ה"בחר", לא השתתפה רק בהשגחה על העבודה, אלא עשתה אתם יחד במלאכה במו ידיה, לפי הוראותיו של אישה חברה, המומחה והבקיא בכל עבודה חקלאית. ובשובה אל ביתה עיפה ויגעה לא שלמה עוד מלאכת יומה, ביד אמונה טפלה בילדיה, התאמצה ליצור פנה חמה לכל באי ביתם.
נפטרה בנס-ציונה, בביתה בכ' כסלו תש"א. על אף היותו כלו מכור לעבודתו השכירה, שאב וחתר לרכוש לו חלקת אדמה למען הקם לו בית במולדת, בית אכרים על כל המתלוה אליו, גן ירק ולול ועל פרה ברפת חלם ושאף. תנאי חיים ותנאי עבודה קשים על כל חבלי ההאחזות של הימים ההם, לא דכאו את רוחו הערה ואת שמחת נפשו.
עבודתו כפועל שכיר יום של הימים ההם, ללא תנאי עבודה וזכויות כל שהם, נתעורר להרגיש במחסורו של הפועל - הפועל העברי בארץ האבות, ויתמסר ללחום את מלחמתו של הפועל. ביתו הקטן המטפח ומטפל ע"י אשתו בת-החיל, שמש מרכז לאספות לחבריו הפועלים, במושבות-יהודה של תקופת בראשית. בחברתם של חבריו רבותיו ומוריו אפרים חרל"פ מרחובות, אפרים קומרוב מנ''צ, שמואל אוסטשינסקי מראשון-לציון וקופל ויסקור מפתח תקוה הקימו את אגודת הפועלים הראשונה בארץ. אחד מחבריה של אגודת פועלים זו היה המשורר נח שפירא (מחבר השיר : "יא חלילי יא מאלילי"). באמתחתו העלה עמו ארצה את הש"ס ב"הוצאת ראם".
בעת שנסרה בחלל הפובלציסטיקה הציונית, שאלת הפועלים, שאלה שהיה בה מן החדוש בארץ, בקשה אגודת הפועלים להסביר לחובבי ציון ולציונים בחו"ל טיבה של שאלה זו, היה גם הוא הפועל הצעיר, בין החתומים על הכרוזים שנדפסו בשעתם בעתונות במשך התקופה הזו. באחד מהם - (נדפס ב"הצפירה" 1901 גל' 208, 209, נמצא בכתב-יד בארכיון העבודה של הסתדרות העובדים הכללית) - שם נאמר בין השאר: "לא תובעים אנחנו, ואין אנו באים בטרוניה להעם, את העם