בזכות היותו שייך למעמד הדיפלומטי (קונסול לשעבר) הרשה לו מושל הלבנון לעלות על החוף בבירות עם משפחתו ועם עוד כעשרה אנשים, לפני שהתחיל מסע-הטלטולים של שאר נוסעי האניה במשך כחדשים בגלל סירוב שלטונות החוף בארץ להרשות להם את העליה. כשנתקלו העולים מיד בקשיים גדולים והפליטו דברי חרטה על בואם, השתיקתם מרת סופיה פסקל באמרה: "ככל שירבו המכשולים ימתק הנצחון. יבוא יום ונספר את כל סבלותינו בשמחה ובששון".
יצא עם המתנחלים ל"זמרין" היא זכרון יעקב, ומיד נמצאו במצוקה ובחוסר עזרה בפני סכנת אבדן הנחלה. הוא וחבריו ישבו וכתבו אז ששים מכתבים בלשונות שונות לנדיבים ולעתונים באירופה, ואף ב"החבצלת" הירושלמי פרסם מאמר על סבות כשלון המתנחלים ודרש עזרה להם. הוא היה היחיד בחבורה שדיבר עברית.
העזרה באה מאת הבארון בנימין (אדמונד) רוט שילד , שלקח את המושבה תחת חסותו. אך הוא לא יכול ליהנות זמן רב מהישועה שבאה למושבה. תקפה אותו הקדחת ובעקבותיה מחלת-כבד. הועבר לחיפה. הוזמן אליו רופא מאניה אוסטרית שעגנה בנמל. הרופא ניתח אותו, אך לא הספיק עוד להציל את חייו.
נפטר בחיפה, כ' תמוז תרמ"ג (1883). הפקידהמנהל וורמסר לא הרשה לאכרי זכרון-יעקב ללכת להלויתו לחיפה ולהבטל מעבודתם... ויהודי חיפה חלקו לו את הכבוד האחרון.
אשתו נפטרה בתל-אביב, ו' סיון תרצ"ו ונקברה בחיפה ליד קבר בעלה.
חיים צבי גרינשטיין
נולד במקוה ישראל, י"ז אדר תרל"ז, לאביו זאב אריה , שהיה אז מורה ומזכיר במוסד, אחרי שהוא עצמו גמר בו את לימודיו כאחד מחמשת תלמידיו הראשונים, ולאמו אסתר לבית רבינוביץ , שבעקב גבורתה בתגרות ההגנה על ההתישבות העברית הראשונה היתה מפורסמת בפי הערבים בשם "סית אסתר" ופחדו ממכות ידה החזקה.
משחר ילדותו חי באווירה של גבורה ומסירות למען בנין הישוב על כל הפגעים והפגיעות מצד הטבע ואויבים. חי עם הוריו בסוכה בישוב הראשון של פתח-תקוה על שפת הירקון, באויר מלא אדי קדחת הבצות, ואח"כ ביפו, ביהודיה ובפתח-תקוה המחודשת במקומה כיום, ולא פעם ראה את אביו ואמו יוצאים יחד עם שאר המתנחלים למלחמה בערבים.
עד גיל ה"בר-מצוה" למד ב"חדר", ואחר-כך הכניסו אביו למקוה ישראל, שם למד שלש שנים וכשגמר חזר לפתח-תקוה והתמסר לחקלאות יבשה ("פלחה"), שלא היה בה אז כדי לפרנס את עובדיה. היה נענה לכל צלצול פעמון האזעקה ויוצא להגן בחרף-נפש על הנפש והרכוש של ישראל.
נשא לאשה את רייזל לבית גולדברג. גם בעת ההתקפה הגדולה על פתח-תקוה ביום כ"ז ניסן תרפ"א (5.5.21) יצא להגן על מושבתו ונפל בקרב, ושמו זכור לברכה כאחד מארבעת גבורי פתח-תקוה.
צאצאיו: אסתר אשת שלום רחמיל; אברהם הניך, רבקה, יצחק, אלישיב .
הרב אליעזר זלמן גראיבסקי
נולד בעיר מאלאט, ליד וילנה, ט' אדר תר"ג (1843), לאביו רבי מרדכי יוסף , מצאצאי בעל "פנים מאירות" ובעל "אור חדש" על מסכת פסחים, ולאמו הינדה ביילא בת הרב אברהם יצחק גורדון , שהתישב בירושלים בערב שנת תר"י והיה גבאי בחברת ביקור חולים. נתפרסם בילדותו כ"עילוי". למד תורה מפי הרבנים הגדולים ר' ברוך מרוזינוי ור' בנימין זקהיים הרב בייקטרינוסלאב, ובן כ"א הוסמך לרבנות על-ידי גדולי הדור. נשא לאשה את דינה בת ר' אברהם אריה כהנא בן הנגיד