מדור דור וספוג מיטב הנוסח ו"הזגעכץ" הבסרבאי. בקי בנוסח החזנים: קלכניק, דוד רויטמן, משה שטינברג ונוסח חזני אודסה במקום ששרתו בקודש טובי החזנים בדור - ושולט בנוסח הכורלי כאחד, כגון - יצירותיהם של: זולדר, ליבנדובסקי, בירינבוים, דוד נובקובסקי ועוד.
סגן יו''ר אגודת החזנים בישראל.
אתו בכתובים חיבורים של יצירות חזנותיות.
הרב פרופ' מרדכי זאב (מרכוס) אהרנפרייז
נולד בשנת תרכ"ט (1869) בלבוב, גליציה.
לאביו יעקב אהרנפרייז (מו"ל וסוחר בספרי קודש).
למד בחדר ובבית-המדרש ובעודו נער נמשך לספרות ההשכלה הגליצאית בעברית. בן 15 התחיל מפרסם מפרי עטו. השתתף בקביעות ב"אחיאסף", ב"המגיד" (ב1884 הדפיס מאמרו הראשון) וב"השלוח " של אחד-העם (אבל התנגד לציונות הרוחנית" שלו), והיה אחד ממיסדי "התחיה".
ב"השלוח" כתב בעיקר על נושאים פובלציסטיים וספרותיים ונמנה על קבורת "הצעירים", שהתרכזה מסביב למיכה יוסף ברדיצ'בסקי ודרשה הרחבת גבולות הספרות העברית והכנסת נושאים אנושיים כלליים לתוכה. בבחרותו למד בברלין בבית-הספר הגבוה למדעי היהדות והוסמך לרב מודרני ובו בזמן למד שם גם באוניברסיטה והוסמך לד"ר לפילוסופיה (בשנת 1895, על סמך חיבורו : "התפתחות תורת האצילות בקבלה של המאה הי''ג"). בהיותו בברלין פרסם מסות פילוסופיות וספרותיות בירחון "צוקונפט'' של מכסימיליאן הארדן, שהיה ממבשרי המחשבה החדישה באירופה.
ערך את הקובץ הראשון לציון באידית "יידישער פאלקס - קאלענדער" (לבוב 1896).
עם כל העפלתו לתרבות המערבית נשאר בשתי רגליו על קרקע היהדות המסורתית והלאומית. בעודו נער השתתף בלבוב ביסוד "חברת ציון'' הראשונה באירופה, בתקופת בראשית של תנועת חיבת ציון וזמן רב לפני קום התנועה הציונית בצורתה המגובשת, למען ההתחדשות הרוחנית של האומה פעל בחברת "מקוה קודש" בלבוב, ביחד עם הרב ד"ר יהושע טהון והרב ד"ר מרדכי ברוידא ואחרים מגדולי ההשכלה הגליצאית בימים ההם. נתן יד להרצל כשהשמיע את קריאתו הראשונה ליסוד ההסתדרות הציונית, עזר לו בהכנות לקונגרס הציוני הראשון ואף השתתף בו כציר, ואת ההזמנה העברית לקונגרס הדפיס במו ידיו.
בפולמוס "אוגנדה'' התקיף בחריפות את הסטיה מדרך הציונות. וכן דרש ציונות גדולה ע''י עבודת התישבות בממדים רחבים, "לכל הפחות מיליון יהודים צריך להביא לא"י'', "את א"י אפשר לכבוש רק בא''י (אלה הם פסוקים ממאמריו ב''השלוח'' מס' כ"ז).
מ-1896 עד 1900 רב בדיאקוואר (קרואטיה).
1900-1914 שירת כרב ראשי ליהודי בולגריה. למד בולגרית ולאדינו ושלט בשתי השפות בכושר מלא כנואם וסופר, ערך והוציא את העתון "איל איקו יודאיקו" בשפת לאדינו. השתמש בכבודו- ובהשפעתו לעזרת בני עמו והתיצב לפני מלכים ושרים בהשתדלות לשיפור מצבם של יהודי רומניה. פרדיננד מלך בולגריה היה ידידו והמיניסטרים לואיג'י לוצאטי (יהודי) ברומא וקלימאנסו בפאריס קיבלוהו לראיונות. בתקופה מאוחרת יותר נתקבל גם אצל הגנרל פרימו די ריוורא, שליט בספרד, בהשתדלותו להשיב יהודים לספרד ולפורטוגל.
ב-1914 נבחר לרב ראשי ליהודי שטוקהולם וכל שוודיה. גם כאן הגיע במהרה לשליטה גמורה בשפה השוודית והצטיין בה כסופר וכנואם, ואף הקהל השוודי המשכיל כיבדו מאד בשל סגולותיו אלה. מ-1927 ואילך הוציא וערך ירחון יהודי בשוודית (Judisk Tidskrit) שהצטיין ברמתו הספרותית-הפובליציסטית הגבוהה ובתכנו היהודי מבחינה דתית, תרבותית ולאומית. בירחון זה רכש כבוד רב ליהדות בקרב האינטליגנציה השוודית וגם--בין בני עדתו (העתון עדיין מתקיים). חיבר עשרות ספרים בשוודית על ערכי היהדות, גיאוגרפיות, קבצי מסות, תרגומים מהספרות העברית מכל הסוגים, ספרי מסע וכו' (ספרו על מסעו לספרד, שנכתב בגרמנית, תורגם גם לאנגלית ויצא בשם "הארץ שבין מזרח למערב''), ואף אוטוביאוגרפיה רבת היקף ורבת תוכן. בשל רמתם הגבוהה של ספריו רואים אותו השוודים כסופר שוודי גדול, ואף כמעשיר את שפתם ביצירת מונחים מיוחדים להסברת עניני היהדות.
זכה לאותות-כבוד חשובים מאת מלך שוודיה ובתואר פרופסור-כבוד מאת אונברסיטת שטוקהולם, ושנים רבות היה מבאי בית המלך וממכובדיו. בשתי מלחמות העולם השתדל בהצלחה לטובת בני עמו הנרדפים וחלק רב לו גם בעמדה הידידותית של מדינת שוודיה כלפי היהודים הנרדפים ולמען תקומת מדינת ישראל.
כשמלאו לו שמונים שנה פרש מכהונתו והתמסר לעבודה ספרותית-מדעית בלבד, וביחוד להעברת החשובים שבכתביו לעבריו בלשונם ובהרצאתם.