יעקב אמיר
נולד סלוניקי (יון), ד' סיון תר"ע (11.6.1910), לאביו דוד ולאמו סול בת בנימין קפון. קבל חנוך במשך 8 שנים בבי"ס אלשיך, סיים את הקולג' היוני ושנתים במכללה באתונה (למד שם חוק וכלכלה).
היה פעיל בארגון צופי המכבי בסלוניקי.
שירת בצבא היוני.
בשנת 1930 עלה לארץ.
שלש שנים היה חבר קבוצת ג'ניגר (בעמק). בשנת 1933 נשא לאשה את רבקה בת אליעזר פרבר . בשנת 1936-41 היה עם האחים גורניזנו א"י בע"מ, סוכנות מסחרית.
בשנת 1942-52 שותף בפירמה י. ל. פרץ ושו"ת, ירושלים-תל-אביב וניהל את העסק בתל-אביב.
בשנת 1949 הקים בי"ח קטן לתעשית אריגים ברמתגן.
פקיד במפעלי מתכת אורדן, נתניה. כל השנים פעיל בהגנה.
חבר הועד המרכזי של התאחדות עולי יון בישראל. ממיסדי קרן למפעלי תרבות ע"ש א. י. אלשיך ז"ל וחבר הועד שלו.
אח בלשכת הבנאים החפשים "ברקאי" בת"א.
חבר מועדון "קדימה" בת"א. צאצאיו: אראלה אשת דוד נוביק, עליזה, דוד.
עמנואל רוטשטיין
נולד ביום ג' שבט תרפ"ז (6.1.1927) בתל-אביב. לאביו דוד (בעל משרד טכני כללי וקבלני) ולאמו דבורה בת עמנואל סלוצקי. התחיל ללמוד במכינה ובגימנסיה הרצליה והמשיך וגמר בבית-התיכון "אוהל שם" ברמת גן. היה חבר ההגנה מגיל 14, גמר קורס מ"כ, הדריך בגדנ"ע ברמתגן והסביבה והשתתף במיבצעים שונים בתקופת המרי המעשי של ההגנה, ביניהם בהתקפת ההסחה על מבצר המשטרה הבריטית בשרונה בשעת בוא אנית מעפילים. ב"ברית מכבים עתיד" היה מטובי השחיינים והגיע לשיאים ארציים לנוער בשחיה למרחקים קצרים ובינונים והצליח גם כמדריך לשחיה. יכלתו במים משכה אותו ללמוד בבית-הספר הימי בחיפה והשתתף עם חניכיו בהפלגות למזרח הים התיכון והיה נועז מאד בעבודתו.
ב-1947 יצא ללמוד רפואה בניו-יורק, במגמה להתמחות במיוחד בהידרוטראפיה (ריפוי במים) והחל מתמסר בשקידה ללימודיו. אך משהחל הדיון בעצרת האו''ם על עתיד ארצנו, נמשך כולו לשדה המאבק המדיני הגורלי ויציע הקהל באולם הדיונים משך אותו יותר מאולמי ההרצאות באוניברסיטה. אחרי ההכרעה באו''ם בעד יסוד מדינה יהודית והתחלת המלחמה בארץ, הקדיש רוב זמנו לשרות העם והמולדת. דרש תפקידים מנציגות ההגנה בניו-יורק ועבד זמן-מה בהצלחה בקבוצת התעמולה לעזרת המגבית לרכישת נשק. אך רגש חובתו דרש ממנו יותר: להשתתף בפועל במלחמה עצמה. השתתף בארגון חברים מבני הארץ לשרות-אויר בהגנת המולדת, נכנס עמהם לקורס תעופה בבקרספילד שבקליפורניה, ואחרי שלשה חדשי אימון טס במבחן שעה ורבע במבצר מעופף וקיבל תעודת טייס. לפני סיים הקורס כתב להוריו: "האינכם סבורים כי הוספת עוד טייס לחיל-האויר שלנו חשובה עד כדי כך, שיש לסלק הצדה את המחשבות על הסכנה שבדבר ?" ביוני 1948 חזר לארץ ומיד נכנס לשרות בחיל האויר. ביצע טיסוח מוצלחות לתצפית ולהפצצה על שטחי האויב בנגב ובחזית המרכז.
אחרי יום עבודה קשה של כמה טיסות לנגב התנדב מחוץ לתורו לטיסה נוספת לירושלים, ובדרך חזרה נפל המטוס בקרבת ירושלים בעקב קלקול במנוע, ויחד עם חברתו לשירות זהרה לב-טוב . נספה אור ליום כ"ז תמוז תש"ח (3.8.48) והובא לקבורה בחלקת הגבורים בנחלת יצחק.
בפקודת המטכ"ל מיום 29.9.49 נקבעה לו דרגת פקד-טייס.