נגד גזירות ונגישות מצד השלטון. השתתף בפעילות במוסדות הדתיים והישוביים. היה חבר במועצות ובועדי הבקורת , של הבנקים במושבה, פוסק יחידי בסדרי הבחירות למועצת המושבה, חבר ועדת הבחירות המרכזית לאספת-הנבחרים, ציר לאספת הנבחרים וחבר הועד הלאומי, חבר "המזרחי" בארץ-ישראל וזמןמה אף ראשו, ראש הועד המפקח על מוסדות החינוך של "המזרחי" בפתח-תקוה, ציר לועידות "המזרחי" ולקונגרסים. עם כל טרדותיו הרבות בעניני משרתו ושרות הצבור בענפים שונים מצא לו שהות לענות גם למבקשי עצה ועזרה והיה נותן נדבה ביד רחבה ובסתר כמנהגו מימי בחרותו. הקפיד שידברו אליו עברית וסייע להשלטת שפתנו. היה מפורסם באחד מגדולי המשחקים בשחמט בארץ וכמה פעמים שיחק עם סיר רונלד סטורס מושל ירושלים בשעתו. פרסם מאמרים בהלכה ובשאלות השעה בעתונים והכניס חידושי תורה רבים בכתב-יד. גם בארכיון של ספר האחוזה וספרי המשכנתאות נשארו ממנו פסקי-דין מלאים חידושי תורה והלכה, שגאונות תורנית ויורידית כלולה בהם יחד.
נפטר במיתה חטופה ביום ו', י"ב אלול תרפ"ז, בבואו לנוח בשבת בתל-אביב (אשתו היתה אז בדווינסק לביקור אצל הוריה), ובו ביום אחרי הצהרים הובא לקבורה בפתח-תקוה.
הרב אבא יעקב ברוכוב
בן ר' יחיאל מיכל. - נולד בחדש טבת תר"ח בעיירה דורשונישוק פלך וילנה בליטה. כבר בשחרית ימיו הצטיין בכשרונותיו ובשכלו הרב. עד מהרה יצא שמעו בכל ערי הסביבה. הרה"ג ר' אייזל חריף מסלונים תיארו כ"בעל שכל גדול וישר" לאחר שהכירו ושוחח עמו על דא ועל הא. כשגדל עבר ללמוד בישיבת שקלוב ושם למד תורה מפי התלמודי הגאוני ר' יהושע לייב דיסקין.
סמיכות לרבנות קבל מאת הרה"ג הקובנאי ר' יצחק אלחנן ספקטור, ובשנת 1873 (תרל"ג) נתמנה לרב בעיירה הליטאית הקטנה מישאגולי שם פרסם את החלק הראשון מספרו על חושן משפט "חבל יעקב". הספר הזה נתקבל בשעתו ע"י הלומדים ונתבצר לו מקום בצד ספרי הפוסקים הידועים "קצות החושן", ה"נתיבות" לרבי עקיבא איגר, והרב הגאון ר' מאיר שמחה הכהן מדוינסק החשיבו יותר מכל הספרים במקצוע זה.
בש' תרמ"ד נתמנה לרב בקופישקי שבזאמוט. שמו נתפרסם כאחד הרבנים הגאונים שבדורו.
בתר"ן עבר לוויקשנה וישב בעיר זו על כסא הרבנות אך בתרפ"א עבר לפולוצק. משנת תרס"ג ישב על כסא הרבנות בעיר וולקוביסקי כעשרים שנה רצופות.
בוולקוביסקי הוציא בתרפ"ג את הכרך השני מספרו: "חבל יעקב" וגם הוציא את החלק הראשון מהנ"ל במהדורה השניה.
לציונות נלוה עוד בראשית ימיה, ולא שם לב להתנגדות הגדולה, שעוררה בימים הראשונים להיוסדה בין הרבנים. באחד ממאמריו שפרסם בתרס"ג הצהיר, כי אין דרך אחרת להצלת עם ישראל מגלותו מלבד הציונות וישוב ארץ ישראל. בעיקר הרים על הנס במאמרו הנ"ל את העובדה, כי בכוחה של הציונות לאחד את המפלגות הרחוקות ולהשיב לב הבנים אל עמנו. מאמריו על הציונות עוררו תשומת לב מרובה בחוגי הרבנים שברוסיה וסייעו לא מעט לביסוסה של הציונות.
היה איש פיקח בהויות העולם. עסקן, שופט ודיין. השכיל בכוח השפעתו הרב להסיר ולמנוע גזרות ופרעות מעל קהלות היהודים בערי כהונתו.
בתרפ"ג עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים ליד בניו הסופרים א.מ. ברכיהו וד"ר מ. ברכיהו. בש' תרפ"ז השתתף יחד עם הרב קוק ז"ל ועם הרב מאיר ברלין בסיור במושבות א"י, קבוציה וקבוצותיה. במלאכות זו שהה כשבועיים וביקר 42 נקודות ישוביות. בש' תרצ"ג הכין לדפוס את החלק השלישי והאחרון מספרו "חבל יעקב", אבל לא זכה לראותו יוצא מבית הדפוס.
בה' אייר תרצ"ו נפטר ונקבר בירושלים.
שלמה ידידיה
(לשעבר: זלנפרוינד ). - נולד בעיר סנטש, הונגריה, בשנת תרל"ה (22.1.1875), לאביו הרב אלעזר זאב הכהן, שהיה שו"ב ומו"צ בקהילה זו ואח"כ דיין בקהילה הגדולה שבעיר סגד (סגדין) בהונגריה (תחת רבנותו הראשית של המלומד הנודע ד"ר עמנואל לב , חוקר שמות הצמחים שבתלמוד). מצאצאי הרב בעל "שמן רוקח", הש"ך ועוד דורות של רבנים.
קיבל חינוך יהודי בהדרכת אביו וחינוך כללי בבתי-האולפנה של הקהילה והעיר. עוד בבחרותו נתן את דעתו על היסודות הציוריים שבאות העברית והחל לפתח ולסגנן אותה באופן חפשי, ותוך חיפושיו אלה נוצרה בידיו אורנמנטיקה עברית מקורית. כדי