Volume 1

Page 156

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

האמשטרדמי לעזרת יהודי ארץ-ישראל הידוע בתולדות הישוב בשם "פקידי ואמרכלי כולל אמשטרדם" ומילא תפקיד חשוב בקונסוליה האוסטרית לטובת היהודים יוצאי אוסטריה (ובכללה גליציה), שהוו חלק ניכר בין יהודי צפת.

אחרי המלחמה השתתף בביסוסה של לשכת "בני ברית" והספריה שלה. בשנת תרפ"ד יזם סלילת כביש מצפת למירון ובערב ל"ג בעומר תרפ"ה זכה לחנוך את הכביש הזה לתועלתם של אלפי המבקרים על קברי רשב"י ושאר התנאים והצדיקים במירון.

אחרי התפרצות המהומות בשנת תרפ"ט ורצח יהודים בצפת על ידי הפורעים הערבים, החליטו השלטונות ומפקדת הצבא להודות בגלוי בחוסריכלתם לשמור על הסדר ובטחון החיים, והזמינו את חברי הועד הזמני של יהודי צפת והודיעו להם על החלטתם להוציא את היהודים מהעיר "למען בטחון חייהם". אז השיב להם בלשון תקיפה וברורה: "לא נזוז מפה, לא נסכים לעשות את צפת לחברון שניה!" ואז הוכרחו השלטונות להבין, כי לא יתכן לענוש אזרחים שקטים בגירוש באשמת פורעים מופקרים. היהודים נשארו בעיר והוא נתמנה לחבר בהנהלת קרן העזרה לנפגעי הפרעות.

בימי מאורעות תרצ"ו ואילך עמד על המשמר להגנתה של צפת, וכשעזב הצבא בשנת תרצ"ח את צפת והישוב העברי נשאר מופקר לפורעים, הצליח על-ידי קשריו הידידותיים עם חבר הפרלמנט מר גרהאם ווייט להביא את שאלת הגנתה ובטחונה של צפת עד לפרלמנט הבריטי, ותודות לכך הוחזר הצבא לצפת ומספר הנוטרים העברים הוגדל וצפת היהודית ניצלה מחורבן.

בשנת תר"צ נתמנה כחבר במועצת העיר, השתדל להכניס בה שיפורים ותודות להשתדלותו ציפתה הממשלה באספאלט את הכביש הראשי העובר בתוך העיר שקודם לכן היה עולה ממנו ענן אבק. כן שקד במשך זמן רב להכניס אור חשמלי לצפת. גם העיריה השתדלה בכך ולא הצליחה, אך הוא הצליח סוף-סוף

יחי עם יהודה מייברג וזאב פרל להביא את הענין לידי ביצוע ובשנת תש"ה זכו לחנוך את תחנת-החשמל בצפת ולהדליק בה את אור החשמל בפעם הראשונה. אז נרשם בספר הזהב של קרן הקיימת לישראל על-ידי ועד הקהלת העברית ומועצת פועלי צפת.

מאז שנת תרצ"ב, כשנוסדה בצפת קהלה של כנסת ישראל, מכהן הוא כיושב-ראשה עד היום. וכן ממלא הוא תפקידים צבוריים כסגן יו"ר ועד ההקדשות, יו"ר מועצת בית-הספר המקצועי, יו"ר הועדה הממשלתית והצבורית לטיפול במשפחת החייל העברי, ועוד.

פרסום ותעמולה למען צפת עשה גם במאמריו בעתונים העבריים בארץ ובעתונות האידית במרכזי הגולה.

למען החיאת הסביבה של צפת טיפל במרץ ובהצלחה בגאולת קרקעות בעין זיתים ובמירון על-ידי הקרן הקיימת לישראל, ועמידתו האיתנה על כבודו ועניניו של הישוב העברי בצפת זכתה להכרה ולהוקרה מצד הצבור והשלטונות.

יחזקאל רובינזון

נולד בסובאלקי, פולין, בשנת תרמ"א (1881), לאביו דוד. בן שנתים עלה ארצה עם הוריו שהשתקעו בירושלים. כאן למד ב"חדר" ובישיבה עד גיל ברמצוה, ואח"כ יצא לפתח-תקוה להתמסר לעבודת אדמה. החל לעבוד אצל משה מקלב ואח"כ עבד בשותפות עם אריה מקלב הי"ד (שנרצח במוצא בפרעות תרפ"ט) בפלחה ובגידול ירקות (יש אומרים, ששנים אלה היו

חלוצי הירקנות בארץ). אז נוסדה בפתח-תקוה הסתדרות הפועלים הראשונה (מיסודם של ר' קופל ויסוקר , מנחם יהווה שטאמפר ועוד) והוא הצטרף אליה והיה מחבריה הפעילים ביותר. וכשסידרה אגודת "חובבי ציון" התישבות של כמה משפחות בפתח-תקוה בשנת תרס"ג, היה גם הוא בין המתנחלים ונטע כרמי גפנים ושקדים.

בשנותיו האחרונות עסק יחד עם שותפו בתיווך לרכישת קרקעות מאת ערבים, נזהר מאד לנהל את

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 156). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/156