מסחרו ביושר ובכנות ובין מכיריו היתה מקובלת הדעה, שהדיבור שלו שוה לחוזה כתוב וחתום, ההן שלו הן והלאו שלו לאו. השתתף בפעולה לגאולת הקרקעות בשביל גבעת השלשה, גן קרמנצקי, כפר סירקין ועוד.
במעשי חסד יצר לעצמו סגנון מיוחד. לא השיב ריקם פני איש שבא לבקש עזרה או ערבות. ואבי בסף לא מעט הפסיד ב"עסקים" כאלה, אך לא רצה ללמוד לקח ולא הפסיק לתת עוד ועוד אפילו לחייבים שלא שילמו, ויש שהיה "מבריח" לאנשים כאלה עזרה על-ידי אחרים, לבל ידעו ממי קיבלו ולבל יתביישו. בשבתות היה הולך לבקר בבית "חשודים" בזקוקים לעזרה ואח"כ היד, מגיש להם את העזרה בצורה המתאימה.
מוסדות התורה והחסד שבירושלים ומוסדות צבור הפועלים היו חביבים עליו במדד, שוה ולכולם נתן ביד רחבה, וכן היה משפיע על אחרים שיתנו גם הם. בפוליטיקה ובריב מפלגות לא התערב. בזמני בחידות היה משתדל להעמיד רשימה מיוחדת בשם "רודפי "שלום", אלא שלא היתה הצלחה יתרה למאמציו.
נפטר בפתח-תקוה א' חשון תרצ"ו.
הרב יעקב דב רפופורט
נולד בשנת תר"כ (1860) בעיירה אליטה (בליטא) לאביו ר' אברהם , שהיה מוסמך לרבנות והתפרנס ממסחר. למד בישיבות ואח"כ כ"פרוש" בבית-המדרש בשאוולי. נשא לאשה את חיה , בת רב העיר ר' יוסף זכריה שטרן, מחבר שאלות-ותשובות "זכר יוסף", ד.' חלקים (שהיה חתנו של הרב ר' מרדכי גימפל יפה , שעלה ארצה והתישב עם ראשוני פתח-תקוה ביהודיה). שלש שנים המשיך ללמוד בבית חותנו ואח"כ נבחר לרב בריבינישק, פלך ויטבסק. אחרי כ-12 שנד. נבחר לרב בזימל, במקום הרב קוק שעזב את המשרד. שם זמן מועט לפני עלותו ארצה. במשרה זו נשאר עד עלותו ארצה. כל ימיו היה חובב ציון, אך מרוב ענותנות נמנע מעסקנות והתפרסמות. השפיע על צאצאיו שיבססו את עתידם בארץ-ישראל והיה דורש שצעירים יעלו ארצה להחיות את האדמה ולא זקנים שימלאוה רק בקברים. בשנת תרס"ו ביקר בארץ, שנד, אחרי עלית הראשון מבניו, נתן דוד . אחרי שנתים קנה חלקה בת 50 דונם אדמה בכפר-סבא לנטיעת כרם שקדים, כדי להכין לו מקור מחיה לכשיעלה ארצה. בהיותו מטופל בילדים והכנסתו מהקהלה הקטנה הספיקה אך בקושי למחיה, הנהיג קימוצים בבית ואף ויתר על העישון, כדי שיוכל לשלם את מחיר הקרקע והוצאות העיבוד.
בעת מלחמת-העולם הראשונה, כשגורשו היהודים על-ידי המצביא הרוסי מהעיירות הסמוכות לגבול, עבר לניקופול שבפלך חרסון (אוקראינה). כשחזר אחרהמלחמה לקהלתו הגיעתו הבשורה המעציבה, שכרמו בכפר-סבא נחרב -במלחמה.
באביב תרפ"א הגיעתו במכתב מאת בצלאל יפת (קרובו מצד אשתו) בשורה מעציבה עוד יותר, שבנו נתן דוד נפל בהגנה על פתח תקוה ביום ההתקפה הגדולה בכ"ז ניסן תרפ"א. על כך השיב במכתב : "תודה לאל, שנפל בארץ-ישראל ובעד ארץ-ישראל, ולא נטבח בפרעות באוקראינה".
בתרפ"ו עלה ארצה והתישב בכפר-סבא והתנדב לשרת את הישוב המתהוה במושבה בתור רב (הרב הראשון בכפר-סבא). שנתיים ישב בשקט בביתו ועסק בתורה והתרחק מכל פרסום והתבלטות, אף כי בחוגי הרבנים יוצאי ליטא היה ידוע כגדול בתורה, הדפים עוד בבחרותו קונטרס "חקר דין'' בחידושי הלכה והעלה על הכתב הרבה חידושי תורה ודרשות באגדה, אך נמנע מהדפיסם כדי שלא להתהדר.
נפטר בי"ז חשון תרפ"ח ונקבר בכפר-סבא.
ימים אחדים לפני פטירתו נתארסה בתו להרב אברהם ריניק , מחניכי ישיבת חברון, שירש את כסא הרבנות בכפר-סבא.
אריה רפופורט
נולד בי"ב טבת תרמ"ח בשאוולי (ליטא) לאביו הרב יעקב דב , רבה של קהלת זימל, ולאמו חיה , בת הרב המפורסם יוסף זכריה שטרן , רבה של שאוולי, ונכדת הרב מרדכי גימפל יפה (מראשוני המתישבים ביהודיה). למד תורה בבית אביו הרב, בישיבת פלונגיאן, בישיבת לוצין (אצל דוד אמו הרב יעקב רבינוביץ , בן ר' מרדכי גימפל יפה), ושנתים בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה.
משנשא אשה יסד בית-חרושת לסוכריות בשאוולי ועסק גם בצרכי צבור. בתרע"ב קנה על-ידי אחיו נתן דוד נחלה בבפר-סבא: כרם גמור, 25 דונם גפנים ו-25 דונם שקדים, ומסר את הטיפול בנחלה לאחיו, על-מנת להכין לו מחיה לכשיעלה ארצה.