דינה סלומון
נולדה בעיירה גרידינג , מחוז קאמניץ-פודולסק, רוסיה, בשנת תרכ"ו (1866) לאביה, ר' ליב שווארץ , חסיד ותלמיד-חכם.
בת י"ד עלתה ארצה בתר"מ עם דודה ר' ברון שווארץ , שבנה את בית-המדרש לחסידים בשכונת מאה שערים בירושלים וגדלה באוירה של תורה ותפילה ומעשי צדקה וחסד.
בתרמ"ד נישאה למר מרדכי בן ר' יואל משה סלומון . אתו התישבה בכפר יהודיה ליד פתח תקוה שהיה אז בראשית התהוותו - ואח"כ בפתח-תקוה. והיא נשאה את חלקה בסבלות אמהות הישוב, הלכה אחרי בעלה "למדבר, לארץ לא זרועה", שהמתנחלים היהודים התמסרו לזרעה, לנטעה ולבנותה. נשאה בדממה ובגבורת נפש את תלאות החיים בשנים הראשונות, כשהקדחת הציקה למתישבים והרבתה את התחלואה ואת השכול במשפחות. מצאה זמן ומרץ גם לעזור לאחרים הסובלים יותר ולעודד את החלשים ברוחם. גם בשנות הטובה, שבאו עם הבראת המקום וגידולו, המשיכה לעמול ולשקוד בפשטות ובטוהר על ניהול הבית, גידול בנים והדרכתם, הכנסת אורחים, מעשי חסד ועזרה לזולת כל ימיה.
נפטרה בפתח-תקוה, ט' אדר תרצ"ו.
שניאור זלמן פלסר
בן רבי אברהם, נולד ביום כ"א בטבת כשנת תר"ה (1845), בעיר גורודניה פלך צ'רניגוב, ברוסיה. חניך החדר. למדן וסוחר מפורסם.
בשנת תרס"ט עלה ארצה. בארץ נמצא אז בנו, י. ל. פלסר שהקדים את אביו המנוח בעליתו ארצה בשלוש שנים.
המנוח היה מחסידי חב"ד-לובביץ הנלהבים. התפלל כמעט עד שנותיו האחרונות בבית-הכנסת של חסידי חב"ד ברחוב עין-יעקב שבנוה-שלום. שם ישב יומם ולילה ועסק בתורה ובתפילה. הרביץ את התורה החבדית בין קהל המתפללים והתמסר במאדו ואונו להוראת תינוקות של בית רבן. מלבד זה היה ידוע בנדבנותו.
נשא לאשה את בת פסח גרינפלד ממזיבוש.
בעשר השנים האחרונות לחייו, בעברו לגור בשכונת מונטיפיורי, היה מכתת רגליו כל ערב שבת לנוה-שלום לבית-הכנסת של חב"ד והיה נוהג לשאול בין המתפללים אם יש נצרכים לשבת. היה מפריש רוב ממונו לצדקה ולגמילות-חסדים. והוא עצמו הסתפק במועט, כי רוב הימים היה מסתגף בתעניות.
בכל הדרך משכ' מונטיפיורי ועד נוה-שלום היה קורא בעל פה פרקי משניות.
המנוח היה נוהג לקום בלילה וללמוד, וכשהציקה לו אשתו רבקה שעל ידי כך אינה יכולה לישון ובריאותה מתמוטטת, נמצא אז הפתרון על ידי הרב שלמה הכהן אהרונסון, רבה הראשי של תל-אביב, שהמנוח הסכים לתת לאשתו החצי מחלקו בלמוד זה בעולם הבא כדי שיוכל להמשיך בלמודו בלי כל הפרעה. ואשתו קבלה עליה את הסבל, ועזרה לבעלה שיוכל ללמוד כמנהגו.
היה חובש לראשו שטריימיל וכפה מתחתיו. פעם אחת פגע בו הסופר יוסף חיים ברנר כשראשו מגולה. - תמה, תמה - אומר לו ברנר - מר, שפקח הוא, מה ראה לחבוש לראשו שטריימיל וכפה באחד ? - הרי אמרו חז"ל - מחזיר לו ר' שניאור זלמן - "כל ישראל ערבים זה לזה". ואם אתה הולך בגלוי ראש, הרי אני ממלא חסרונך, ואוסיף בראשי כסוי לכסוי...
נפטר ביום ז' אדר תרצ"ז, בירושלים. בצוואתו ביקש שלא יספידוהו ושלא יכתבו שום תארים על מצבתו, כי אם: "פה נטמן האיש שניאור זלמן ברבי אברהם ז"ל פלסר".
צאצאיו: ר' מנחם מנדל שרמן (ראש אגודת השוחטים בארצות הברית) וישראל זאב פלסר (שכונת מונטיפיורי).