Volume 1

Page 338

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

אלא גם מזמנו וממרצו הקדיש הרבה לפעולות למען חיזוקם והנהגתם של מוסדות שונים.

השתתף בט"ו בתמוז תרל"א באספת היסוד של חברת "כל ישראל חברים לישוב ארץ-ישראל" ביזמת הרב יהודה חי אלקלעי ונבחר לאחד מראשי החברה מבין האשכנזים ביחד עם טובי עסקני העדה הספרדית (הרב מאיר פניזיל, חכם באשי (נשיא החברה), הרב דוד בן שמעון, ראש עדת המערבים (סגן), הרבנים נסים ברוך, שלום משה חי גאגין, משה פרץ, שלמה אמזלג (סוכן החברה) ורחמים יוסף פראנקו).

לבניו נתן חינוך תורני מובחר על-ידי טובי המלמדים שהחזיק בביתו בשכר רב לפי תנאי הימים ההם, ובהיותו איש-מעשה הכיר בנחיצות להקנות לבניו גם ידיעת שפות ושכר להם מורים ללמדם את השפה הערבית - דבר שהיה אז חידוש נועז ומפתיע בקרב העדה האשכנזית בירושלים.

בחצרו שבעיר העתיקה, שנקראה בשם "חצר ר' פישל נגיד", מסר את הקומה העליונה לבית-כנסת. שם למדו בני ישיבת "דגל תורה" שהיתה בירושלים בימים ההם, ואחר-כך למדו בו בני ישיבת "תורת חיים" בראשיתה, לפני שנבנה הבית הגדול של הישיבה בחלק הצפוני של העיר העתיקה, בדרך לשער שכם. נוסף לאכסון הישיבות הללו גם תמך בהן ביד נדיבה. קנה את הקרקע שעליו נבנתה שכונת "בית יעקב", השקיע כספים בניירות-ערך טורקיים והפסיד בהם חלק גדול של כספו, אך נשאר לו כסף למחיה בכבוד כל ימיו.

חי בירושלים ארבעים ושש שנה, הגיע לזקנה מופלגת (למעלה מתשעים שנה) וזכה לראות את בניו, וביחוד את בצלאל בנו, הולך בדרכיו ופעיל בבנין ירושלים וחיזוק הישוב בה. נפטר בירושלים ביום י"ב טבת תרס"ט (אשתו נפטרה ביום כ"ד אדר ב' תרס"ב).

צאצאיו: שלמה, יעקב, אליעזר, בצלאל, אברהם, חיה לאה אשת דב יפה (בן הרב מרדכי גימפל מרוז'ינוי).

יהושע פסחוביץ

נולד במוזיר, פלך מינסק, רוסיה הלבנה, בשנת תרכ"ה (1865), לאביו גרשון. קיבל חינוך מסורתי וכשגדל עסק במסחר מכולת באודיסה. היה פעיל בתנועת חובבי ציון, ואחרי הפרעות באודיסה עשה תעמולה בין מכיריו וידידיו, שיחדלו מדיבורים על ציון ויעלו ארצה בפועל. הוא עצמו עשה כדבריו ובתרס"ה עלה ארצה עם משפחתו והשתקע ביפו. פתח בית-מסחר לירקות בנוה שלום ובשעות הפנאי היה לומד תורה.

בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה גורש מהארץ בגלל נתינותו הרוסית והשתקע בקהיר. הסתדר בעסק מסחרי והשתתף בפעולות ובתרומות לעזרת הפליטים והמגורשים.

כשנגמרה המלחמה לא יכול לחסל מיד את עסקיו, שלח את ילדיו לפניו לחזור ארצה והם הש

תרשו בה, והוא עצמו התכונן לגמור את עסקיו בשנים הקרובות ולעלות אחריהם, אך לא הספיק.

נפטר בקהיר, י"ד אדר תרפ"ג.

שלמה אביגדור לוין

נולד בסלץ, פולין, בשנת תרכ''ו (1866), לאביו חיים דב הלוי. קיבל חינוך תורני ולמד שחיטה.

בתרנ"א עלה ארצה והתישב ב"חאן" של חדרה עם ראשוני המתנחלים. לפניו היה שם שוחט מתנדב, אליהו סלוצקין , מראשוני המתישבים, שהיה מוסמך לשחיטה, וכשבא הוא נתמנה לשוחט קבוע ראשון של המושבה והיה גם מנקר, חזן ובעל קריאה. יסד חברה קדישא והיה מראשיה ופעיליה כל ימיו. היה, אהוב על כל התושבים ובמקרים רבים מינוהו לבורר יחיד בסכסוכים.

אשתו, אסתר חנה בת יעקב צבי , היתה שוקדת לקיים מצות הכנסת אורחים והאכלת רעבים בשנים הקשות של הקדחת הצהובה. נפטרה בדמי ימיר. בזכרון יעקב, כ"ב תשרי תרס"ט.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 338). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/338