Volume 1

Page 358

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

"דברי סופרים", "מעט מהרבה", "בסער", "מבית", ספרי השנה של יהודי אמריקה, וכו'.

מספרי המקור שלו יש לציין: "שירים" (תר"ץ), אידיליות" (תרצ"ד), "אב ובתו" (תרצ"ד), "שילוק" (תרצ"ו), "מבחר שירת אנגליה" (בשני כרכים - תש"ב, תש"ד), "סופרי עולם" (תש"ד). מכין עתה לדפוס את קובץ שיריו. תרגם את "בקעת הירח" ללונדון, "ספורים נבחרים" לפו, "חולמי הגיטו" לזנגביל, "ימי שילוק האחרונים" ללואיסון, "מדעי החיים" לולס "חנוך ארדן" לטניסון, "ליר המלך" ו"אנטוניוס וקליאופטרה" לשקספיר, "גחליליות" למגורי, "שחור ונאוה" לסיואל, "מסעי דוליטל הרופא" ללופטינג. "כאות נפשכם" לשקספיר מוכן לדפוס.

חבר מלון עברי-אנגלי שלם (תרצ"ח), והשתתף באנציקלופדיה כללית "מסדה". צאצאיו; נועם ועדני .

יוסף-ליב ליס

נולד בסיניאווקה, פלך מינסק, רוסיה, בשנת תרי"ט

(1859) לאביו זליג ולאמו זלאטה. קיבל חנוך מסורתי וספג לתוכו מילדותו את ערכי היהדות.

עם ראשית הקריאה לתקומת ציון בשנות השמונים ועם התחוללותה של תנועת ביל"ו הצטרף לאגודה "קבוץ נידחי ישראל" שנוסדה בעיירתו ושמרכזה היה במינסק. אגודה זו הציבה לה למטרה לרכוש אדמות בארץ ישראל וליישב עליהן את חבריה. מאחר שכל הכספים אשר באספו ע"י האגודה הוצאו ע"י הרי"מ פינס לרכישת קרקע, וקניות חדשות לא בוצעו על נקלה, נקראו החברים להזדיין בסבלנות ולחכות עד שיגיע תורם לעליה ולהתישבות. אולם במינסק התרכזה קבוצת חברים שביקשו

לדחוק את הקץ ואז החליט מרכז האגודה לשלחם לארץ ולבקש מהבילו"ים בא"י לצרפם אליהם. בקבוצה זו נמנו מלבדו שלמה-זלמן צוקרמן, קנטור וחסיה בנינסון. לארץ הגיעו בראשית שבט תרמ"ד, מצויירים במכתב לחברי ביל"ו (מה-20 בדצמבר 1883) ולמחרת בואם הוכנסו לאגודת ביל"ו והוכרו רשמית כחברים.

התגורר יחד עם הבילויי"ם האחרים בבית אנטון איוב ועבד במקוה ישראל. כאשר הורחקו הבילויי"ם ממקוה ישראל, היה בין המעטים שמיאנו להתפזר. כשפנה הרי"מ פינס בהצעה לבילויי"ם שיתישבו בקטרה (אשר הפכה אחר-כך לגדרה), היה בין שבעת החברים שעלו למקום בכ"ו כסלו תרמ"ה. בתרמ"ו כתב לאחותו חיהסייגה שישבה בסיניאווקה והציע לה לבוא ארצה להיות לעזר לחלוצים. היא נענתה לו ועלתה בי"ט מרחשון תרמ"ו יחד עם לאה בנינסון-הורביץ ובעלה הבילו"יי והתישבו בגדרה. כאן נישאה לבילו"יי יעקב שלמה חזנוב.

דבק בכל נפשו ומאדו בחקלאות ובטבע. לא נטל על עצמו תפקידים צבוריים, כי כל מעייניו היו נתונים לעבודת האדמה. כרמיו וגנתו היו למופת. הצטיין ברוכב וחש הראשון לעזרה בכל שעת צורך. לאחר שביסס את משקו בגדרה נשא לאשה את שושנה דיטלמן (אחות אם משפחת טוליפמן מראשון-לציון).

כעבור שנים אחדות, באשר כבר היה אב לשלשה ילדים, פרץ משבר הגפנים והוא נפגע בין הראשונים, כי הכרמים היוו עיקר משקו. התחבט קשה ועשה מאמצים לעבור את ימי הרעה, אבל כל נסיונותיו עלו בתוהו ואז לא ראה לפניו ברירה אחרת אלא להגר לאמריקה. לבו לא נתנו למכור במו ידיו את נחלתו ולכן השיג הלוואה קטנה להוצאות הדרך בעזרת גיסו יעקב-שלמה חזנוב, ובנפש נכאה עזב את הארץ. גיסו מכר אח"כ את משקו לשלמה ברסקי והעביר אליו את התמורה.

בתרצ"ה בא לבקור קצר בארץ. נפטר בניו-יורק בשנת תש"א. צאצאיו: זלטה (ז"ל); צפורה; עזריאל; אמיל; אוגוסט .

יעקב האזרחי (מוגילנסקי)

נולד במינסק, רוסיה, בשנת תרכ"ה (1865). אביו

שמואל , שהיה דיין, נתן לו חנוך תורני מקיף. למד ב"חדר" ואח"כ ב"ישיבה". נתפס להלכי-רוח של ההשכלה, עזב את למודי גפ"ת ונכנס לבית-הספר הריאלי. נטה זמן קצר לסוציאליזם, אבל משעברה ברחבי רוסיה הקריאה "בית ישראל לכו ונלכה" נמנה וגמר לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בהפרחת שממותיה. באותה שנה עמד לסיים את חוק-למודיו בביתהספר, והמנהל הפציר בו שלא יפסיק את משנתו לפני הגמר, אבל לא זז מהחלטתו.

ב-6 בנובמבר 1883 הגיע לחוף יפו והצטרף אל בני ביל"ו. היה משוכני בית אנטון איוב שביפו, ועבד יחד עם חבריו במקוה-ישראל. באשר הבילו"יים הורחקו משם בפקודת הברון רוטשילד, הרב צדוק כהן וחכי"ח נספח לקבוצה שעלתה ירושלימה בעצת רי"מ פינס. בירושלים יסדו את החברה "שהו'' (ראשי תיבות: שיבת החרש והמסגר) שחבריה למדו אומנויות שונות וגרו בביתו של ר' אריה ליב הורביץ (לומזר) בשכונת נחלת שבעה. אולם למוגילנסקי עצמו קבעו רי"מ פינס ואליעזר בן-יהודה תפקיד מיוחד - לחדש את למודיו ב"ישיבה" כדי שיהיה רב מטפוס חדש שאיצ

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 358). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/358