Volume 1

Page 409

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

תננו בהמוניהם מרוסיה), הזמין אלברט באלין (היהודי הנודע, שהיה אז מנהל חברת-הספנות "האפאג" ההאמבורגית) את יהל"ן טלגרפית לברלין, לשיחה בענין דחוף, והציע לו חוזה לעשר שנים במשכורת של עשרת אלפים מארק לחודש בתנאי שיפסיק את שרותו כסוכן החברה הפינית, אך יהל"ן סירב, ורק לאחר ארבע שנים הצליחו החברות הגרמניות בשוחד ובמלשינות להשיג איסור מוחלט ונמרץ על דרך-ההגירה הפינית.

תוך עזרתו ליהודים להמלט מרוסיה לא מנע את עזרתו גם מהנשארים בה. ידו היתה פתוחה לנתינת צדקה בהרחבה, ביתו היה פתוח לעוברי-אורח ושלחנו היה ערוך תמיד לעניים, לבחורי ישיבה, לשד"רים וכו', וביחוד בשבתות ובחגים היה מזמין לביתו כמה יהודים עניים מבית-המדרש. עזר ל"עגונות" רבות למצוא את בעליהן שיצאו לאמריקה בעזרתו ולחדש את קשרי הזוגות שנפרדו. הצטיין גם כבעל-תפלה, קורא בתורה ותוקע בשופר.

בראשית תרס"ג ביקר את אחותו וגיסו ביפו, התענין בדבר רכישת קרקעות בשבילו ובשביל מכריו, ואחרי חודש חזר מהארץ והביא אתו סל ענבים ועפר מאדמת הארץ הקדושה, הפליג בסיפור בשבח הארץ וכשביקשו ממנו אנשים אדוקים וחסידים רגבי עפר קודש, למשמרת לכסות בו את עיניהם בקבר לאחר אריכות ימים, היה אומר להם: מוטב שיחיו על אדמת הקודש וירכשו בה קרקעות למחיה. מאז עזר במשך שנים רבות להרבה יהודים בעצה ובתיווך, באמצעות גיסו ר' משה בצלאל טודרוסוביץ שביפו, לרכוש להם נחלה בארץ, וכן סייע ליהודים רבים לעלות ארצה דרך אודיסה או טריאסט, ואת עזרתו ל"הגירה" זו הגיש בהתנדבות, בלי לקבל תשלום. ויהודים רבים שנענו לשידוליו ותקעו להם יתד בארץ ברכישת קרקע, הזכירו אותו לברכה לאחר שנים רבות, כאשר רק רכושם שבארץ-ישראל נשאר להם לפליטה מכל עשרם.

גם לעצמו אמר להכין נחלה בארץ וניהל בענין זה חליפת מכתבים עם גיסו, אך בינתים המשיך בכל המרץ בהוצאת המוני יהודים מרוסיה, ובחורף תרס"ז קרהו אסון כשמתה אשתו אחרי לידה והשאירה לו תינוק קטן זקוק לטיפול, ובאותו הזמן באתהו גם הבשורה הרעה על מות גיסו ביפו.

אחרי זמן מועט הוכרח להפסיק את עסקי ההגירה דרך פינלנד והמשטרה שמה עליו עין פקוחה. אז יסד לשם הסואה בית-חרושת לנרות, שלא הכניס שום רווחים, ובינתים הוסיף הדואר להביא לו מאמריקה המחאות-כסף מטעם חברות אניות וקרובים של זקוקים להגירה, כדי שימשיך בעסקו הקודם, אך בגלל ההשגחה המשטרתית הקפדנית על הליכותיו הוכרח להחזיר את הכספים לשולחיהם, ולהמשיך בהפסדת כספים בתעשית הנרות. לאחר זמן, כשפיקוח המשטרה הוסר מעליו, השיג בשבילו בנו בכורו אהרן, תושב ניו-יורק, את הנציגות האירופית של חברת-הספנות הניו-יורקית "אוראניום", שיסדר את הה

גירה באניותיה דרך נמל רוטרדאם, במחירים מוזלים לעומת מחירי חברות אחרות, ולמרות הקשיים בנסיעת המהגרים דרך אוסטריה הצליח לארגן את הענין מחדש ולראות ברכה בעמלו.

כשעבר בנו למונטריאל שבקנדה הזמין אותו אליו ויסדו פירמה לעסקי תיירות ונסיעה כסוכני כל חברות האניות, בשם "ל. נירנברג ובנו". העסק הצליח והוא מצא את מקומו בצבור היהודי, והמוני היהודים שבעזרתו הגיעו לאמריקה כיבדוהו והכירו לו טובה.

ב-1914 חזר לבריסק לחסל את רכושו על מנת לצאת ולהשתקע בקנדה, והנה פרצה מלחמת-העולם הראשונה. במשך המלחמה הוכרח לעזוב את בריסק, כמו רבים אחרים, בגלל התקדמות החזית הגרמנית, ובסוף אף נותק ממשפחתו בגלל התקדמות נוספת של החזית בעת שהיה במסע לרגל עסקיו. עם תום המלחמה היה בין החוזרים הראשונים לבריסק, התמסר לקומם את בית-הכנסת הגדול מחורבנו, הקים מוסד לעזרת נפגעי המלחמה ובנק לאשראי, הקים מחדש את התלמוד-תורה, בית-היתומים ומושב-הזקנים, ועם התחדשות החיים היהודיים בעיר בתנאי שלום נבחר לגבאי ראשון של בית-הכנסת הגדול, גבאי בתלמוד-תורה, בחברה קדישא ועוד. בנו אהרן ניסה לשדלו שיעבור לדאנציג ורצה להקים לו שם כעין בנק להעברת כספים לפולין וליתר ארצות אירופה, אך הוא לא רצה לנטוש את הקהלת שעמל לחידוש חייה ואת חבריו בסבל ובעבודה. רק למען עליה לארץ-ישראל היה מסכים לעזוב את בריסק, אבל לא להחליפה במקום אחר בגולה.

במשך הזמן שלח לפניו את בתו רנה מאשתו השניה (היתה תחילה במשק הפועלות ליד נס-ציונה, עברה ל"תנובה" ואח"כ נישאה לאליהו אבני מחיפה), על מנת שתסלול את הדרך להעלאת כל המשפחה ארצה. אולם לא נסתייע הדבר להשיג סרטיפיקטים בשבילם למרות כל ההשתדלויות. וכך נשאר בבריסק עד לפרוץ מלחמת-העולם השנית. מהמכתבים שנתקבלו ממנו בעת השלטון הרוסי בבריסק, לפני מלחמת רוסיה-גרמניה, נודע בדרך רמז שהוא ומשפחתו סובלים רעב, ומשפרצה מלחמת גרמניהרוסיה אבדו עקבותיו יחד עם עקבות שלשים אלף יהודי העיר.

ככה אבד האיש, שעזר לרבבות יהודים להמלט בעוד מועד מאזור סכנת ההשמדה לאמריקה ולארץישראל, אך הוא עצמו לא זכה להמלט.

משה דב (בער) מרגלית

נולד בביאליסטוק, בשנת תרכ"ז (1867), לאביו ר' שלמה (מחשובי העיר ומשכיליה ששלט בחמש שפות, וביניהן גם ערבית), ולאמו חנה (היתה בין הראשונות אשר נענו לעליה לארץ-ישראל ולרכישת קרקע בארץ ונטעה בלב בניה ובנותיה את השאיפה היהודית הנצחית לא"י).

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 409). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/409