יודעיו, תלמיד-חכם ואיש-מעשה, בעל צורה, בעל תפלה וקורא בתורה בנעימות.
בתרכ"ה נתמנה למנהל כולל חב"ד ולמנהיג עדת האשכנזים החסידים ונשא בעול הצבור עד יומו האחרון. היה מישב סכסוכים בין אדם לחברו (בענינים כאלה היו פונים אליו גם ערבים וקיבלו ברצון את הכרעותיו המבוססות על שכל ישר וחוש יושר) ובין איש לאשתו. תמיד היתה על שלחנו גמרא, ובין ביקור לביקור של אנשים מהחוץ היה חוזר להגות בה.
בתרל"ב השתתף כנציג חסידי חב"ד בחתימת ההסכם לאיחוד כוללות האשכנזים פרושים וחסידים שבכל "ארבע הארצות" (ירושלים, חברון, צפת וטבריה) במרכז אחד, שאליו יבואו הכספים בשביל כולם, ונבחר לאחד מארבעת חברי המרכז, בעלי זכות החתימה, ולשם כך היה נוסע פעם בפעם ירושלימה להשתתף בעבודת ההנהלה.
גאולת קרקעות ובנין בארץ היו בעיניו יסוד גדול לחיזוק עמדת הישוב. לשם כך בנה לו בית בחברון מחוץ לחצר היהודים ויצא לדור בו מיד אחרי שנגמר. רכש שטחים בתוך העיר ומחוצה לה: כ-50 דונם על פסגת ההר "קוב א-ג'אניב" מדרום לעיר, ועליו נטע כרם גפנים ועצי דמונים, תאנים, שזיפים וזיתים; שטח גדול נטוע עצי זית ממזרח לעיר, ליד "חארת אלמשרקה"; חלקת מזרע תבואות מצפון לעיר באדמת המישור שליד "ואדי תופח" וחלקה להעמדת כוורותדבורים ממערב לעיר, בקרבת הכפר דורה (היא אדורים שבתנ"ך) - ובהיותו נתין זר לא הורשה לרשום נכסים אלה על שמו ובמשך שנים רבות היו רשומים על שם אחד ממכיריו המושלמים, עבדול כרים אגה. כן השתתף ביסוד שכונת אבן ישראל בירושלים ובנה בה שני "נומרים" (דירות בנות שני חדרים) ובשכונת נוה-שלום ביפו בנה שלשה "נומרים".
נפטר בחברון, ג' ניסן תרנ"ה, ונקבר במערת הקבר של המשפחה, ושעליה הקימו בניו "אוהל" של אבנים הקיים עד היום.
צאצאיו: שניאור שלמה זלמן, יעקב חיים יוסף, מושקה אשת הרב שניאור זלמן סלונים, שהיה למעלה מח"י שנה רב לעדת החסידים ביפו.
אריה ליב הלוי הורביץ
נולד באיישישוק, פלך וילנה, בשנת תרכ"ב (1862), לאביו בצלאל אליעזר . למד בחדרים ובישיבות באיוויה ובאיישישוק, הצטיין בתלמוד, בתנ"ך ובדקדוק ונחשב ל"עילוי".
בתרמ"ג עבר לוילנה ולימד תנ"ך ודקדוק ובתרמ"ה יסד שם יחד עם חברו יהודה גרזובסקי (כיום גור) את את חברת "שואלי שלום ירושלים", שחבריה התחייבו לדבר ביניהם רק עברית, והיה פעיל בחברת "אוהבי ציון". אח"כ היה מורה מטובי המורים העברים בקובנה, ובו בזמן היה מזכירו של הרב הראשי יצחק אלחנן ספקטור לעניני חיבת ציון ומזכיר האגודה הציונית של הצעירים בשם "תומכי עבודת האדמה בארץ הקדושה", שבראשה עמד מרדכי ריקליס .
נלחם בתקיפות במתנגדי הציונות מטעם "הלשכה הטהורה" ("הלשכה השחורה") הקובנאית הידועה, שהיו בברית עם אנשי הישוב הישן מירושלים, שבכרוזם "קול מהיכל" השטינו על הישוב החדש של מחיי שממות ארצנו בעבודת האדמה, ואיים להסיר בעצם ידיו את קופסאות "קופת רבי מאיר בעל הנס" מבתי היהודים בקובנה, אם הצד שכנגד לא יחדל מהלחם כחלוצי הישוב, קדושי האומה.
נשא לאשה את רבקה מלכה בת ר' חיים יוסף יפה , המטיף הידוע של חובבי ציון, שנודע בכינוי "המגיד מוועקשנה" (נפטרה בתל-אביב, כ' תמוז תרצ"ו).
נשואיו שמשו התחלה למפעל ציוני רב-ערך עד היום. בהזמנות לחתונתו הדפיס בקשה למוזמנים, שבמקום תשורות או טלגרמות-ברכה ישלחו באמצעות העתון "המליץ" הפטרבורגי תרומות "לטובת הפועלים בארץ-ישראל". הבקשה ה"מוזרה" עוררה תמהון וחיוכים, אך נתמלאה, וקוראי "המליץ" בכל רחבי רוסיה התיחסו ברצינות לחידוש זה, ומאז נעשה למנהג לשלוח ברכות ותנחומים לרגל מאורעות משפחתיים עלידי תרומות "לטובת הפועלים בארץ-ישראל" באמצעות פרסום ב"המליץ", ולא פעם תפס מדור קבוע זה דף שלם בעתון. (אח"כ הונהג מקור-הכנסה זה גם ב"קרן קיימת לישראל" ומהווה עד היום אחוזים ניכרים בהכנסותיה). את הכספים הללו שלח "המליץ" לועד האודיסאי של חובבי ציון, שריכז אותם בקרן מיוחדת בשביל פועלי ארץ-ישראל, וברבות הימים נצטברו בה עד מאתים אלף פרנק, ואז ביקש הועד האודיסאי מאת הועד הפועל שלו אשר ביפו הצעות בדבר השימוש בכסף זה. הוצעו שלש הצעות: א) של הפועלים -ליסד בית-חרושת לסוכר ולהעסיק בו את הפועלים החדשים ; ב) של יהושע ברזילי , מנהל לשכת "הועד הפועל" ביפו - ליסד "מושבה למופת" ולהושיב בה פועלים מובחרים; ג) של א. ז. לוין-אפשטיין , מנהל חברת "מנוחה ונחלה" שיסדה את רחובות וניהלה בה את