להנהיג שיפור בתחבורה בין ירושלים ליפו על-ידי שרות קבוע של עגלות, במקום הנסיעה ברכיבה על פרדות וחמורים, שהיתה נהוגה עד הזמן ההוא. השתתף ביזמה ובתרומה ביסוד חברה לגמילות חסדים בשם "מעוז לדל". היה פעיל בהנהגת "חברת נדחים" שיסד הרי"ד פרומקין (מו"ל "החבצלת") להצלת ילדי ישראל שלא יפלו ברשת המיסיון, והיה עסקן בחברות "גמילות חסדים הכללית", תלמוד תורה, ביקור חולים, עזרת נשים, לינת הצדק, ועוד כמה מוסדות שפעלו בשעתם לטובת הצבור בירושלים. יחד עם ר' מאיר שמעון ליברכט יסד בתרמ"ז חברה לשיכון על בסיס מסחרי בתנאים נוחים ושניהם הקימו את השכונה "שערי פנה". במפעל זה וגם בעסקיו המסחריים הפסיד כספים רבים, כי התנאים בימים ההם עוד לא הוכשרו לעסקי-מסחר משגשגים. כבר התיאש ממסחר ולמד את מלאכת השחיטה וגם הצליח בבחינה וקיבל "קבלה" (תעודת סמיכה). בשנת תר"ן התישב ביפו, פתח בית-קומיסיון והצליח בו, ואח"כ שיתף בו את חתנו יוסף דוד הורביץ והפירמה נקראה על שמות שניהם.
ביפו שקד יחד עם ר' משה בצלאל טודרוסביץ ור' יצחק אייזיק בן-טובים על הקמת בנין לתלמוד-תורה "שערי תורה" ואח"כ פעל למען הגדלת הבנין ויסוד בי"ס למלאכה ליד הת"ת. כן פעל בהתמסרות ובהצלחה למען בית-החולים היהודי "שער ציון" ולהגדלתו באגף נוסף, ואף סידר הגרלת בית לטובת המוסד. כשנודע לו על המצב הקשה של "ביקור חולים הוספיטל" בירושלים ערך לטובתו מסע-מגבית בהצלחה בארץ, ואח"כ גם בחו"ל ועם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה חזר הביתה.
בתקופת המלחמה התמסר ביחוד לפעולות עזרה ליהודים שנלקחו לשרות בצבא ובגדודי העבודה של הטורקים. נסע למחנות הצבא לבקר את החיילים, לראות את צרכיהם וליצור קשרים בינם ובין משפחותיהם ; השתדל לטובת המגויסים אצל מפקדיהם ; השתדל למען מזון כשר, הלבשה ורפואות למגויסים היהודים ; דאג לקבר-ישראל בשביל המגויסים שמתו ולהמצאת ידיעות מדויקות למשפחותיהם, - ובשביל החלשים שבשום פנים לא היו מוכשרים לעבוד בצבא שקד להשיג את דמי הכופר "בדל" (כמאה איש נפדו על ידו), - ואת הכספים הדרושים לכל הפעולות הללו היה משיג מיחידים אמידים וממוסדות צבוריים.
בחיים החדשים שאחרי המלחמה שקד על בנין בית-מרחץ-וטבילה משוכלל לקהלת יפו-ת"א וסידור עירובין ביפו ויסד את "גמילות חסדים הורביץ" בכסף שהשיג למטרה זו מיהודי אמריקאי, ר' מאיר ישעיה איש הורביץ. בשנותיו האחרונות היה פעיל לטובת ישיבת חברון וישיבת לומז'ה שבפתח-תקוה והקדיש פעילות רבה להקמת הבנין של "היכל התלמוד" בת"א ולהחזקתו. תוך כל הפעולות לטובת המוסדות הרבה לעשות צדקה וחסד גם לטובת נצרכים פרטיים ולטובת רבנים שעלו מהגולה.
במשך 18 שנה היה סגן יו"ר מועצת בנק "הלוואה וחסכון" בת"א.
נפטר בירושלים בי"ח טבת תרצ"ט.
צאצאיו: אהרן ; גרשון (באוסטרליה): אריה ליב (קהיר) ; שינה אשת המנוח יוסף דוד הורביץ ; רחל אשת אהרן חיות: מינה אשת יעקב הויזדורף.
פרץ פסקל
נולד בגאלאץ, רומניה, בשנת תרל"א (17.8.1871) לאביו הרמן , סוחר, מורה לצרפתית וקונסול של אוסטריה, מראשוני הפעילים בתנועת חיבת ציון והעליה ברומניה, חבר הועד בגאלאץ ומראשוני העולים והמיסדים של זכרון-יעקב, ולאמו סופיה .
בן 11 עלה ארצה עם הוריו בתרמ"ב דרך נמל בירות. למד בביה"ס של חברה כי"ח בחיפה. בן 13 נתיתם מאביו. למד חקלאות מהאגרונום-הגנן הצרפתי דיגור , שהבארון בנימין (אדמונד) רוטשילד שלח לזכרון-יעקב לנהל את נטיעות הכרמים ולהדריך את הא כרים בעבודה. הצטיין בלימוד ובעבודה ונשלח מטעם פקידות הבארון ללמוד את תורת הנטיעה בביה"ס לגננות ולמטעים בוורסאיל שבצרפת. כשגמר וחזר ארצה נתמנה לנהל את בית-הספר להכשרת חקלאים צעירים שיסד הבארון בזכרון יעקב וכשיישבה הפקידות את חניכיו במושבות מאיר-שפיה ובת-שלמה שנוסדו אז נתמנה הוא למנהלן, מראשית יסודן ובנינן.
נשא לאשה את מרים בת אליעזר רוקח (אחיו של ר' שמעון רוקח איש יפו), החולם והלוחם להבראת הישוב ולהתנחלות חקלאית. בשנות 97-1894 עבד מטעם פקידות הבארון וחברת יק"א בניהול הנטיעות בראש פנה וביסוד המעלה ובפיתוח החקלאות בגליל העליון בכלל. יצר יחסים טובים עם הערבים ולימדם